תכונה, שרבים לא כל כך אוהבים לשמוע כאשר היא מופנית כלפיהם -
תמימות.
ישנו המשפט, שהוא הטיפ הידוע הבא: לעולם אל תגידו את כל האמת.
כן, כמובן שהאדם מולי לא ישמח לדעת כמה אני חושב שהוא מכוער
טיפש ולא יוצלח, אבל תמימות היא למעשה טוב הלב בהתגלמותו, אנו
רוצים בטובו של האחר בתמימות. התמימות מביאה את האמת שלנו
למישור הגבוה ביותר. החרטה על מעשה שנעשה במודעות, גדולה מאשר
מעשה שנעשה בתמימות. לעומת זאת, לשחק אותה תמים, שזה רימוי
בתכונה הכי נפלאה שקיימת, הוא הדבר הבזוי ביותר שיש, יותר מאשר
אנשים שמודים כי עשו דבר מה בזדון במודע.
תמימות יכולה להרוס יערות וערים, אך עדיף שכך יקרה, מאשר שזה
יקרה במודע.

האם ככל שאתגבר כך אתעצב יותר מהשקפותיי? מה יחזיר עטרה
ליושנה? התמימות.

אז למה אני מרחם על התמימים?