בראשית הייתה הזדמנות, וההזדמנות נוצלה. אך כדרכן של
הזדמנויות, היא לא באמת נוצלה, היא רק השריצה וגדלה ואז ירקה
החוצה עוד מליון כמוה, יותר אחיות מאשר צאצאיות.
ואז אחרי תהליכים מרובים וקשים מנשוא שלקחו המון המון המון
זמן נוצר האינטלקט.
בעקבות האינטלקט הופיע המילה, שאיתה  כתבו ספרים שלמים, עקובים
מדם, אונס, רצח ואהבה קיצ'ית וקצת דביליות בכדי להסביר את
תהליכי היווצרות הדברים ללא כל ידע מקדים או אמיתי ומחויב
במציאות. אחריה הגיעו המספרים. המספרים, אשר הופיעו בכדי לתת
ביטויי שאינו מובן במילים וגם אם כן, אז ההליכה ההו-כה-ממושכת
סחור סחור איתן רק תסבח את העניינים, לידע המחויב-מחויב בערך,
במציאות.
כמובן שבתחילה היה האינטלקט פשוט ומובן בקלות, אבל ככל שמספר
הספרות במשוואות הדו-ריבועיות בחזקת פאי גדל, כך גם הבלבול,
התסכול, חלון ההזדמנויות, השאלות וחוסר הרצון לקום מהכורסא
ולהחליף ערוץ ידנית.
לאט לאט, עם השנים, אינטלקט גדל והפך לעניין מאוד מכובד תחתיו
היו מאמרים בעיתונים גדולים שלאחר תהליכים רבים ושיחזור אחורה
הוא בעצם יצר, ספרים שלמים ואף בריות שלמות, אשר תוכננו או
נפלו בדרך המקרה (בן דודו של אינטלקט), לחשיבה אך ורק עליו.
חלקם יותר מושלמים מאחיהם אבל המטרה הסופית הייתה הסגידה-לא
סגידה שאינטלקט קיבל.
אלו אשר לא מיצוא את עצמם הפכו לזבל אורגני ונזרקו לפח או סתם
הושמדו על ידי אישתו, המבוטאת באין-ספור משוואות ומילים אשר
נוצרו על ידי אינטלקט, אבולוציה.
ואז הייתה האנושות.
האנושות שברה את כליו של אינטלקט ופיתחה אותם מחדש, או בנתה על
היסודות שהוא הניח בניינים עקומים מלאים בקומות ריקות אשר
נקראו השערות וגרמי מדרגות שמוליכים לשום מקום שנקראו אי ודאות
או נסיון שווא, או סתם "ניסוי לא חשוב".
כמובן שלאחר כל זה, אימצה לעצמה האנושות את תואר "יוצרת
ומגדירת האינטלקט" אף שההפך הוא הנכון.
מכאן גם אישתו של אינטלקט עזבה אותו ואימצה לחיקה את האנושות
אשר הפסיקה מלכת - לאחר כיבוש האינטלקט והאבולוציה והסברתם
בצורה נכונה יותר פחות מאשר יותר, למה לה להתקדם?
וכך נשארו הם וכל נתיניהם על ספינת הכוכבים הגדולה אשר אותה
הסבירו לאט, לאט יותר טוב מפעם והשמידוה חלק אחרי חלק.
וכמו שנגמר ספר דברי הימים גם קיצור מקוצר וחסר ידע סופי,
מוחלט ומחויב במציאות ייגמר;



"ויעל."