אני מסתיר לך ומזכיר
גם המתים השילו צערם
מעורם

זלג כאבם
ברקמותיהם המתקלפות
תחילה:
שנקרש רסיסים הדם
ובקע בקיפאונם
קרעים בעורם
בבשרם פרץ
מסיסים
קרים
מפשירים
ונספגים בסיבים
בתכריכים לבנים
פיסות ריקמות אוהבים
שלא העמידו זכרונות
דמויות צאצאים

אוהביהם היו נושאים שאריות
אחרונות של כאבים
וחלומות
שגבהו בהם לחומות
שהזמן לא יגשים
ולא יציב בהם שומרים

געגועים עפים
במחול קיומם האחרון
נופלים מלוא כיס
הדמעות
על הריקמות
הגוועות ומתפוררות
מחול לחול,

שאזלו מקורות
הדמעות
ריקמות הגוף
בצער המת
מושלות
ומתקלפות
העצמות נחשפות
בוהקות לבנות
ומאירות חשכת קבר
אפל
יעמדו ליומם להכיל
וילכו בדרך כל מיוסר
החלל הזה לכל היותר יכיל
מוות  צרוף
שאין בו כאב לעצמו
מעצמו ילך וישכב במידת אמתו
שזמניו יחשפו עצמותיו
והגוף יאסף לאחרון
ימיו
מוטב הנסתר
בחיבוטיו
בינו לבין אלוהיו
פעם אמר אליו
גם אם ישבש דבריו:
כחול עד השמיים הים
וטביעות כפות הרגלים אחרים
ישאירו בו
תתפורר
גם אם שנים תתחפר
ככוכבים נופלים
על  שפת החול
קרא שמות
שאל משאלה אחרונה.
היכן שלא תבוא
עין אדם
לא עוד תראה
כמעשה פעם
מראה שפחה
חרופה
כיצד ראתה
הר נבקע באורות
ולוחות,
ובאים
זמנים
ועגל הזהב
ועם השב לאדמה ממנה עזב
בימות ימיו
במוט רגליו
במות שלוש
בריתותיו

יטוש הגוף נפש
ונשמה הנאספת
אל עמה
תהלך בזו הברית
ישנה או חדשה
כאבו ישכח הרחק מרואיו
והימים בהם אין רואין
את שרואה רימה
מעשי חסדה
האחרון
יתהלל וישתבח ויתפאר
מכל מעשיה
אוהביו של זה הגוף

בשתיקה בנבירה
בעור זרוי
תמית חיבוטיו
את המת לחלוטין
למנוחת כל עת