בדממת הלילה, היא חייכה לעצמה.
כל הזמן מבקשת בלב להיות לבדה.
זה מצחיק, כמה שהיא מוקפת באנשים,
צוחקת מכייפת,
אך כל הזמן מביטה למרחקים.
ביד אחת יש לה מוחק.
שום דבר לא בסדר, כל מילה שיוצאת רק אומרת הכל,
את הרצון לצעוק,
תשמע, היא מחכה.
זה לא אשמתה שאתה לא רואה את כל התמונה.
נמאס אין לה כוח ממש
מחפשת מקום להרגיש שהיא יכולה להוציא את הכל,
בלי לפגוע בלי לשאול,
איך תוכל להיות היא עצמה אם כולם
רוצים שתהיה כמו שהם מבקשים?
ונמאס הנה היא עומדת מולך נקייה מכל רבב
רוצה רק שתביט בעינייה.
"הנה אני. מה עוד אתה רוצה שאעשה?"
מתי כבר תבין שהיא מפחדת ואתה מתרחק,
מישהי אחרת?
ובכל זאת הכל קורס לו פתאום,
החום שולט עכשיו בכל,
ובדממת הלילה, היא חייכה לעצמה.
סוף סוף לבדה. |