על אבן מכה המטר בלי הפסק
פני שמיים עגמומיות אפורה
העץ בלי זלזל זקוף כמו מת
עצר העולם בדממה

אוויר קר צלול, צערו רב מעוד
רשרוש של הדשא כהה הוא צבעו
הרכין את ראשו הדרדר בכבוד
מתאבל העולם לבדו

הולכים אנשים בלי לדעת לאן
הד של אלפי צעדים במרחק
אנא ואנא לשם ולכאן
הבטון שמתחת הולך ונסדק

והם מסתקלים אך אחר לא רואים
והם השומעים אך אינם מקשיבים
והם לוחשים אך יוצאים מלמולים
בני אדם-אדישים, לא יודעים

לא ורד אחד, לא מילת הקדשה
יבשות העיניים, מתוכן ריקות
אין מחשבה
אין דמעות

וכמו בחיי גם בקברי
שוכב בצללים רק לבדי
בבדידותי