היה לי אור קטן בחיי
ועם הזמן הוא כבה
נשאר רק חושך, לילה קודר
נשארתי לבד בלי אהבה
מיום ליומיים, מלבד לבדידות
נשאר בי חלל, פשוט ריקנות
עברו הלילות הקודרים, הריקים
ואז הוא עלה אחרי כוכבים
הפציע השחר, החושך עבר,
ולפתע האור נראה מיותר

השחר המשיך להופיע כל יום
למרות שהגיע סתם ככה פתאום

השחר קרב והאור מתרחק,
לא חשבתי לרגע שהוא כבר ממני חומק
ועבר לו עוד יום ועברו עוד יומיים
ואני עם השחר נרדמת כל ליל

ומי האמין שהלב שנכבה, יפתח, יקרע ויבכה משמחה

אך אם זו אהבה, שאלתי כבר אז
למה לי הוא לא רמז
שהשחר מגיע, אך תיכף הולך
מפנה מקום לבוקר
עד שהוא גם דועך...