לכל אוהדי הפועל ירושלים, סוג של פרידה (שנה הבאה כבר לא אלך
לכדורסל)
חלק א - לפני המשחק
נוסע למשחק באוטובוס
קורא ספר של אפלפלד
בכל פעם שאני מרים עיניי מן הספר
מבעד לחלון רואה
מכונית אחרת עם אוהדים בחולצות אדומות
בכל פעם החיוך שלי גדול מעט יותר.
ואז חוזר לדמעות שבספר.
אני זקוק להפסד הזה
כמו אוויר לנשימה
מקווה שהיה גדול או דרמטי במיוחד
שיספיק לכל הקיץ
בפקק
אני רואה את השקיעה
מעניקה רגע כתום לתל-אביב
שילוב של אדום וצהוב
מעניים את מי השמש אוהדת
שר שירי עידוד
אבל בראש עדיין תקוע
חווה אלברשטיין שרה את
"והרי את מותרת לכל אדם"
של דוד אבידן.
"גבר חי עם קבוצה במשך חודשים ושנים
יש ביניהם אהבה וחדוה ויאוש והפסדים..."
חלק ב - מחצית
הדילמה:
האם לצאת לשירותים
להסתכן באיבוד מקום הישיבה,
כלומר העמידה, כי מעולם לא ישבתי במשחק
אוהד מבוגר
צועק "בן זונה"
ולא מפרט מי.
לא רק שיש פיגור
אלא שהעט כבר לא כותב
מכאן השירים הם מן הזיכרון
חלק ג - רבע אחרון
וההפרש עולה לעשרים
ברגע הזה אני מתחיל להאמין
שאולי אפשר לנצח
מה יש, כולה שבע שלשות
חמש דקות לסיום
הילד שלידי מתחיל שיר
תודה לך הפועל
אני אומר לו שצריך לחכות לדקה האחרונה
הוא משיב לי שהמשחק גמור
אני אמור לו שכבר 12 שנה
אני שר תודה לך הפועל בהפסדים של 30 הפרש
וצריך לחכות לדקה האחרונה.
כל הזמן אני תוהה
למה אני ממשיך עם זה
לקבוצה כבר אין לב
ואני כבר מזמן לא נהנה
את הכל אני מבין
שעה שכל הקהל שר
"ירושלים של זהב"
שיר שבכל סיטואציה אחרת
אני שונא
אבל במשחק
זה תמיד מביא לדמעות.
חלק ד - אפטר פארטי
נוסעים דרך דרך הטייסים
כדי להתחמק מן הפקקים
כך יוצא שאנו עוברים
ליד מגרש וינטר
האכזבה האחרונה מן הכדורגל
שהייתה כואבת יותר.
דעיכת האהבה:
בעבר אחרי הפסד הצפוי
לא הצלחתי לישון
עכשיו אין דבר פשוט וטבעי יותר
מהירדמות. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.