שניץ פליץ / הפעם הראשונה |
רוצה לדבר את הכאב שלי
הו כן,
שתרגישו גם אתם.
רוצה לראות את זה בעינייכם הקטנות
זה נעים לי כ"כ כשהן מתבלבלות לכאן ולכאן
כמו מנסות לברוח (מהידיעה ש)
אין לאן.
רוצה להיות שם כשיתחיל המופע
כאילו זאת הפעם הראשונה
אני יושבת, מתוחה
מחליפה שירים במנגינות שקטות,
מאלצת נשימה
לא עוצרת לרגע לבדוק -
מי יושב פה לידי?
לא מגיעה בכלל למצב של לחשוב
והאם? ו-הכרחי?
וכך בראש מרוקן מכל מחשבה
מסתכלת על עצמי -
עדיין -
מחכה.
אל תשמרו לי חיבוק אם הוא אחרון
אל תבכו עליי אם עודני ב מ ק ו ם.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|