המולת ילדים,
ציוץ ציפורים,
נהמות האוטובוסים
וכסא ברזל אחד, צמוד לכיכר דשא.
במרכזה ערוגת פרחים אחת, ופסל אחד
של ראש של איש... אחד.
עשרות ילדים ושמש אחת, טפיפות רגליהם
הקטנות על שבילי החצץ.
ואישה אחת בשמלה שחורה מנוקדת לבן,
שפתון דם על פניה החיוורות.
ואיש אחד על כסא מברזל;
זה אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.