תאשימו את ה', עם זה מה שאתם רוצים,
אך יש גבול למה שהשמיים מרשים.
אי אפשר לזרוק את כל האשמה עליהם.
אי אפשר להאשים גם אנשים.

תבכו, תשירו, תכתבו ססמאות,
למען האמת, זה נהיה קצת עצוב:
לראות אתכם מקללים את אותם האסונות,
חוזרים לאותן הדמעות שוב ושוב.

אתם מחרימים אלימות ושנאה ומלחמה,
מוצאים סיבות ואזהרות בכל דבר.
כולכם הרי יודעים מזמן מדוע זה קרה -
ומה עוד יש שלא אמרתם כבר?

תשאלו, "באיזו זכות את מטיפה פתאום?
לו היית במקומנו, מה את היית עושה?"
בכל הכנות, אני לא יודעת,
ואני אפילו לא מנסה.

בגלל שיש בארץ ובשמיים שנאה אינסופית,
אנשים מתו ומתים וימותו תמיד.
כולנו יודעים מה קרה בעבר,
ועם עבר כזה, מה יהיה בעתיד?