|
באתי אל גנך ונפשי משותקת
רבוץ כארי בינות אבנייך
שצהבו ממליחות דמעותייך
ואזני אטה אל אילמות השקט
אזכר בערגה בדמותך השוחקת
לוט בערפל חלדי בלעדייך
ורונה מיותמת בלא זיו פנייך
ונפשי זועקת, כמהה, משתוקקת
אהבתי מוטלת דמומה ודומעת
גם בלכתך, עודך ענוגה כאיילה
ורוחי נכאה כמו לקתה בצרעת
ארוכה אדע בגביע תרעלה
לבל אעור שוב מחלום נבעת
ותפח נשמתי אל ערפילי לילה
רומיאו סופד את יוליה (ע"פ שייקספיר)
|
|
|
אני לא,
מעולם לא
הייתי,
ולעולם לא
אהיה,
ואני גם לא
דומה.
יעקב פופק
מכחיש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.