שוב הזכרונות מבזיקים מול עיניי,
מתעתעים בי וגורמים לי לחשוב שאתה חי.
ימי השנה שחולפת מתווספים למספר -
הימים שחלפו מאז שאתה נעדר.

רק הלב לא שוכח, לא נותן מנוחה,
שוב אזכרה, ואני עוד בוכה.
הכאב לא חולף, מתעצם כל שנה,
אתה לא כאן והכל השתנה.

ילד יפה, חיוך של מלאך,
אלוהים נתן, אלוהים גם לקח.
האובדן גדול מנשוא, עצב בלתי נסבל,
שרוי עמוק בלב, שם הוא ננעל.

אלוהים, אם אתה שם מקשיב,
הסבר לי מדוע אתה מכאיב,
ולמה, הו למה, אותו הוא לקח
למה מכולם, דווקא אותו קטף?

לא נותר,לא נותר, עוד דבר,
מלבד הבכי המר.
החיוך ששוב נשקף מן התמונה,
לעולם לא יישכח, עוד יום, עוד שנה.