היא ישבה במפרסת, עדיין מחכה כבר לפני אחת עשרה דקות בדיוק הוא
היה אמור להתקשר אליה והיא חיכתה לשיחה הזאת כמי שמצפה לנס,
היא לא האמינה שהוא לא יתקשר אליה הרי הוא אמר בברור שהוא
יתקשר באחת... או לפחות זה מה שהיא הבינה מדבריו, הדמעות כבר
החלו לזלוג אט אט במורד לחיה, היא לא יכלה לעצור אותן אבל היא
גם לא ניסתה...
האושר העילאי שהיה בליבה בדיוק לפני שעה קלה כאשר חשבה שסוף
סוף תשמע את קול הבס שלו ושאולי דברים בעיקבות השיחה הזאת
יתחילו גם להסתדר ושאולי הוא גם יגיד לה את שלושת המילים שכה
יחלה להם "אני אוהב אותך". בכיה התחזק היא ניסתה להשתיק אותו
היא רצתה שרק יזלגו הדמעות מבלי להשמיע קול מבלי שאף אחד מבני
משפחתה יתעורר וימצא אותה שם לבדה במפרסת בתוך האפלה זועקת
לעזרה וזועקת לאהבה מימנו מהבלתי מושג...
הוא שבחיים לא ידע שככה ציפתה לשיחה הוא שחשב שזו בסה"כ שיחה
ולא יותר יושן לו עכשיו במיטתו הרכה ואולי גם חושב על מישהי
אחרת הוא שאולי לא נימצא בביתו אלה באיזה פאב או מועדון יושב
שם מעשן שותה בירה מתחיל עם בחורות יפות וחושב איך להמשיך
ולנצל את החיים היפים שלו...
היא קמה באיטיות מהכיסא שבמרפסת ופתחה את דלת ביתה... היא עלתה
למיטתה עצמה את עיניה ויחלה שמחר יהיה יום חדש שתשכח אותו את
פניו את קולו וכל דבר הקשור בו היא יחלה ליום הזה שתוכל להסתכל
בתמונתם ולחייך אבל היא ידעה שמחר זה לא יקרה... | 