ויקטוריה בראון / משחקים |
שנחת עלי בהפתעה גמורה.
מסתובבת סביב עצמי כמו סביבון שבור,
כמו מחוגים של שעון
למה שהזמן ירפא אותי אם הוא עדיין לא הצליח לרפא
את עצמו?
מצבי רוח משתנים כמו גרביים בלויות
והמבט שלך תלוי סביבי כמו חתול צ'שייר שמופיע משומקום;
אני בקושי מצליחה לשמור על
יציבות.
נד-נד, נד-נד, ואימא צועקת מהספסל
שאני אשמור על עצמי שלא ליפול,
כאילו שלא הייתי שומרת
אם עוד הייתי יכולה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|