שעת לילה מאוחרת. טרמינל של שדה התעופה בבודפשט. שני צעירים על
מטלטליהם ממהרים לדלפק.
אחרי הדלפק נציג של חברת נסיעות ישראלית בבודפשט.

חנן: (מתנשף. אל הסוכן) שלום.
איילת: (מיד אחריו) אתה בני?
סוכן: אני עובד עם בני. אתם באיחור, אתם יודעים?
חנן: אני יודע...
איילת: אני מצטערת.
סוכן: מה השמות שלכם? (חנן מחווה לאיילת שתיגש ראשונה.)
איילת: איילת שוורץ.
סוכן: (מציץ בניירותיו) כן... (אל חנן) ו...
חנן: חנן אלקיים.
סוכן: ועל שם מי הכרטיס? (חנן ואיילת לא מבינים)
איילת: כל אחד...
חנן: על שמו.
סוכן: אתם לא ביחד?
יחד: (מסתכלים זה על זו בחיוך. איילת חילונית וחנן חובש כיפה
מנידים ראשם לאטימותו) לא.
סוכן: אז, רגע. (פונה שוב לניירות שלו)  חנן מה?
חנן: אלקיים.
סוכן: אלקיים. או. קיי. אני רואה פה. (הם מתחילים לאבד את
הסבלנות. אל איילת) ואת, אמרנו...
איילת: איילת.
סוכן: (בודק) איילת שוורץ?
איילת: כן. (פאוזה)
סוכן: אתם שילמתם כבר, שניכם?
חנן: אני... דיברתי עם בני בטלפון.
איילת: גם אני. הוא אמר לי לבוא הנה.
חנן: נכון. שהכרטיסים יחכו כאן.
סוכן: אבל לא שילמתם.
איילת: לא.
חנן: לא.
איילת: זאת לא פעם ראשונה. אני סטודנטית. אני לא יכולה לדעת
מראש. היום הייתה לי בחינה. אם לא הייתי עוברת אותה לא הייתי
פה עכשיו.
סוכן: זאת בדיוק הבעיה. אתם מבקשים לשמור מקום, ולא מגיעים.
בסוף אנחנו מפסידים.
איילת: אפשר לחשוב כמה אנשים באים לקנות כרטיס בשדה, ביום
הטיסה.
סוכן: תתפלאי.
חנן: אנחנו יכולים לעלות?
סוכן: אני מצטער אבל הטיסה מלאה. (פאוזה)
חנן: זאת בדיחה?
סוכן: זה ערב פסח. יש עומס. חבל שלא שילמתם מראש באשראי.
איילת: אז למה אמרו לנו שזה בסדר?
סוכן: עד לפני רגע היו לי שני כרטיסים על בסיס מקום פנוי, אבל
לא הייתם אז מכרתי.
חנן: אבל אנחנו כאן עכשיו.
איילת: אני הבנתי ששומרים לי כרטיס.
חנן: אתם לא בסדר!
איילת: ממש חוסר אחריות.
סוכן: אני מצטער. כרגע יש לי כרטיס אחד, אבל יש עוד טיסה בצאת
החג.
איילת: מה אתה אומר? שנבחר מי מבינינו עולה עכשיו על מטוס, ומי
נשאר להתייבש פה יומיים?
חנן: זה עובר כל גבול.
איילת: בחיים לא שמעתי דבר כזה.
סוכן: לא יכולתי לקחת את הסיכון, זה ערב פסח...
חנן: (בכעס) אני יודע!
איילת: (לסוכן) כבר אמרת.
סוכן: החברה תפצה אתכם. (הם מסתכלים זה על זו בחוסר אונים)
איילת: אל תסתכל עליי. אני רוצה לעוף מפה בדיוק כמוך.
חנן: אני... מוכרח להגיע הביתה לחג. הפכתי עולמות כדי לעלות על
הטיסה זאת.
איילת: אתה מספר לי? דחסתי את כל המבחנים שלי לשבוע. למדתי כמו
מטורפת. למה לא הזמנת מראש?
חנן: בדיוק כמוך. לא הייתי משוכנע שזה יסתדר.
איילת: (לסוכן) רק שתדע, שזה הסוף שלכם. אף אחד פה לא יזמין
אצלכם יותר. אני אישית אדאג לזה.
חנן: (לסוכן) מתי אמרת, שיש עוד טיסה?
סוכן: יום ראשון בבוקר.
איילת: ויש מקום?
סוכן: עוד שעה מגיעה נציגה של החברה הצ'כית. תירשמו אצלה.
חנן: באותו מחיר?
סוכן: אני יכול לדאוג לכם למחיר טוב יותר.
איילת: אני רוצה את הכרטיס ביד.
סוכן: את תקבלי, אם תשלמי. (מקבל שיחת טלפון). אין לאף אחד מכם
אשראי, נכון? (סר הצידה. לדבר)
איילת: (לחנן) שמע. יש לי חבר בארץ. קצין. בנס שיחררו אותו
לחופשה, עם כל הבלגן שיש עכשיו. ואין לנו הרבה זמן ביחד.
חנן: אני לא יודע מה להגיד לך. זה מצב מחורבן. גם אני ממש
בניתי על זה שאני אעשה את הסדר עם המשפחה שלי, אבל מישהו
מאיתנו יצטרך לוותר.
איילת: ואתה חושב שאני צריכה לוותר לך?
חנן: לא אמרתי דבר כזה. (פאוזה) אבל תסכימי איתי שאפשר להעריך
סדרי עדיפויות.
איילת: אל תשחק לי על המצפון עם הערכים שלך. לא ילך לך.
חנן: את סתם מתלהמת. אני לא אתפלא אם לא איכפת לך להישאר, ואת
רק נלחמת איתי בשביל העיקרון.
איילת: כן, בשביל העיקרון להגיע הביתה. אתה תקבע בשביל שנינו
למי זה חשוב יותר, מר כיפה סרוגה?
חנן: אם לא משמעותי לך דווקא החג, שנינו נרוויח, כי את גם
תוכלי לשלם פחות.
איילת: זה לא עובד עליי. אני בכל מקרה אשלם פחות. אני
סטודנטית.
חנן: רדי מזה, אני לא מנסה לעבוד עלייך...
סוכן: (נכנס) אני מבין ששניכם נשארים. כי סוגרים את השערים.
איילת: מושלם. (לחנן) עכשיו כבר אף אחד לא יעלה.
חנן: למה את מתעצבנת עליי?
איילת: לא דיברתי דווקא אליך.
סוכן: אם אתם רוצים לטוס ביום ראשון, אני אדבר עם החברה הצ'כית
שישלחו מישהו מוקדם יותר.
חנן: מה זה מוקדם?
סוכן: הם בדרך כלל מגיעים בבוקר.
איילת: קודם אמרת שזה ייקח שעה.
סוכן: רציתי לזרז אתכם להחליט.
חנן: אתה מטומטם, או מה?
סוכן: אז להתקשר?
איילת: אל תטרח. אני הולכת.
חנן: חכי. לא אמרת שאת רוצה כרטיס ביד?
איילת: יש מספיק משרדי נסיעות בעיר. אני אסתדר.
חנן: לא עם המחיר שהוא יכול לארגן לך. (פאוזה)
איילת: (מתיישבת בייאוש על התיקים שלה) נו, שיתקשר כבר. (הסוכן
סר הצידה לנהל את השיחה.
חנן גם הוא מסדר לעצמו מקום ישיבה. כמה רגעים של שקט מתוח עד
שהסוכן חוזר).
סוכן: יש להם מקומות, אבל אתם צריכים לשלם, כדי שישמרו לכם.
אין לאף אחד מכם אשראי?
חנן ואיילת: לא!!!
סוכן: אז עוד כמה שעות יבוא מישהו. תחכו פה, טוב?
חנן: אתה הולך?
סוכן: כן. אבל נתתי להם את השמות שלכם. (רושם מספר על פתק.
ומוסר לחנן, כיוון שאיילת כעוסה מדי מכדי להסתכל לכיוונו) זה
הנייד שלי. תתקשרו אם יש בעיות. (פאוזה) יהיה בסדר. (יוצא. הם
שקטים)
(עוברים כמה רגעים. חנן. מוציא מגזין מהתיק. איילת עוקבת אחריו
בעניין)
איילת: (מנסה בזהירות לשבור את הקרח) מה אתה עושה?
חנן: סודוקו.
איילת: התכוונתי, מה אתה עושה בהונגריה?
חנן: אני עובד בסוכנות. (הוא מניח את המגזין)
איילת: איזו סוכנות? תיווך?
חנן: בסוכנות היהודית.
איילת: אה. מגניב. מה עושים שם?
חנן: הרבה דברים. אני מלמד עברית.
איילת: באמת?
חנן: לא. (פאוזה. איילת מנסה לקרוא אותו. הוא מחייך, לאות שמתח
אותה, היא מבינה ומחייכת חזרה)
איילת: אילו גילאים אתה מלמד?
חנן: כל הגילאים.
איילת: איזה יופי. אני יכולה גם?
חנן: מה, לעבוד בסוכנות?
איילת: למה לא?
חנן: לא יודע. את לומדת, לא?
איילת: אז מה. זאת עבודה קשה?
חנן: היא בעיקר מאוד מספקת.
איילת: (מוציאה מתיקה שני תפוחים. לחנן) רוצה תפוח? (פאוזה)
מה? זה לא כשר? (חנן מתקרב לתפוח המושט לו, ומתיישב על יד
איילת) איפה תעשה עכשיו את הסדר?
חנן: אני מניח שבבית של חברים מהסוכנות. מה איתך?
איילת: אני לא יודעת. כולם הולכים לבית הכנסת הגדול.
חנן: ואת לא?
איילת: זה המוני מדי לטעמי.
חנן: אני מבין אותך. (לועס. על התפוח) לא רע.
איילת: אני מאוד בררנית לגבי התפוחים שלי.
חנן: באמת אין כאן פירות כמו בארץ. איפה מצאת אותם?
איילת: בשוק ליד הבית.
חנן: איפה את גרה?
איילת: על הבזיליקה.
חנן: אחלה אזור.
איילת: לפני זה גרתי בקלטי. זה היה די מגעיל.
חנן: איזו שנה את?
איילת: ראשונה.
חנן: מה לומדים?
איילת: גנטיקה, אנטומיה, ביוכימיה.
חנן: מעניין?
איילת: למה, אתה רוצה ללמוד רפואה? (צוחקת)
חנן: למה לא?
איילת: לא יודעת. זה לא קצת סותר?
חנן: את מה?
איילת: יש מי שיגידו שזה קצת כמו לשחק את אלוהים. לא?
חנן: זה מה שאת מרגישה שאת עושה?
איילת: לא. אבל אתה בטח חושב ככה.
חנן: אני חושב שזאת עבודת קודש, אם מבצעים אותה בענווה,
ובידיעה שהפתרון הסופי מוחלט למעלה.
איילת: חתיכת טרמינולוגיה.
חנן: לא לזה התכוונתי.
איילת: לא, אני הבנתי. מה שאתה אומר בעצם, זה לצמצם אחריות.
באמת מאוד נוח להיות "ראש קטן".
חנן: לא תמיד. גם אני לא צדיק גדול. אני בודק כל הזמן. הלוואי
שהייתי יכול להגיע לכזאת רמה של אמונה, של לדעת, שלא משנה מה
תעשה - הכל מוכתב לך.
איילת: זה חטא להאמין שאתה יכול לשנות משהו?
חנן: אני רק מניח, שצניעות תעזור לך לחיות טוב יותר.
איילת: אני אחיה טוב יותר אם אני אתאמץ, ואשאף גבוה. אני לא
מתביישת שאני רוצה יותר. אני רוצה להצליח, ושיעריכו אותי. אני
גם רוצה כסף, ואיכות חיים גבוהה. וזה תלוי רק בי, ובחריצות
שלי.
חנן: את מציגה את זה כאילו אמרתי שלהצטיין זה רע. הכי טוב
לרצות למצות את כל הפוטנציאל שלך, אבל אם תדעי שהמטרה לא
בידיים שלך, תיהני יותר מהדרך. כי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
איילת: אתה נשמע כמו המיילים הפלצניים שחברים שלי שולחים לי
מגואה.
חנן: אולי הם נשמעים כמוני. אבל אם הם גילו את זה רק בגואה,
אני מניח שזה לא יימשך הרבה זמן.
איילת: אתה מניח הרבה. כמו המורה שלי לאנטומיה. הוא מתאר את
הכל יחסית: יחסית גדול, יחסית בצד. לא מתחייב אף פעם.
חנן: אז גם ברפואה אין שום דבר בטוח.
איילת: אבל כן יש שאיפות. אתה יודע שהיום אתה יכול לבחור אם
אתה רוצה בן, או בת?
חנן: אני הייתי מברך על כל תוספת למשפחה שלי. לא משנה מין,
גודל או כישורים בטניס.
איילת: אני בטוחה. לא חשבתי אחרת. (פאוזה) יש לך חברה?
חנן: לא.
איילת: למה אתה מחכה?
חנן: אני לא מחכה, אני מחפש.
איילת: זו כבר נקודה רעה לאמונה שלך, לא? אדון כיפה סרוגה.
חנן: לא ידעתי שאנחנו בתחרות.
איילת: חוץ מלהקים בית בישראל, אתה מחביא עוד שאיפות אסורות?
חנן: מה זה? שעת פסיכולוג?
איילת: יש הרבה יהודים לא-ישראלים בהונגריה?
חנן: המון.
איילת: מי מגיע ללמוד עברית?
חנן: יש מכל הסוגים. ילדים קטנים באים בגלל ההורים שלהם, ויש
גם פנסיונרים. אבל העיקר זה הצעירים, אלה ששוקלים לעשות צבא,
או לעבוד בקיבוץ.
איילת: למה?
חנן: הם המצע האידיאלי לעידוד עלייה.
איילת: אהה! עוד נקודה רעה. אתה רואה? הכל בולשיט. אתה לא
יכול, שלא להיות מלא בכוונות.
חנן: בכל זאת, הם המחליטים. לרוב הם לא נשארים בארץ. (פאוזה)
אחרי שנה, שנתיים, חוזרים הנה.
איילת: אני מבינה אותם.
חנן: למה? את גם אוהבת את הונגריה יותר?
איילת: אני שונאת אותה. אני, כמו התלמידים שלך, מתגעגעת הביתה.
שלי.
חנן: (מחייך) מה חסר לך? חוץ מתפוחים.
איילת: תפוחים כבר סגרתי. (חושבת רגע) אייס קפה.
חנן: אם מתאמצים מאוד אפשר למצוא פה אייס קפה.
איילת: טוב, אתה צודק. אז שייק פירות.
חנן: בטיילת?
איילת: למה לא? בתוך הים. (פאוזה) וגם גבינה לבנה תשע אחוז.
כשאני חוזרת מהבית, אני מביאה מזוודה מלאה באוכל. מה, אתה לא?
(הוא מהנהן בהסכמה).
חנן: אז זאת בודפשט שלך. הרבה חסכים קולינאריים.
איילת: עוד לא מצאתי שוק בגדים כמו בצלאל.
חנן: דווקא בצלאל? עם כל הלחות, והצפיפות? ואני חשבתי... את
נראית לי מינימום כיכר המדינה.
איילת: עם הלחות, ועם הפקקים.
חנן: ועם דיווחי תנועה כל שעה.
איילת: (מחקה) "צומת גלילות עמוס לבאים מכל הכיוונים. דני
תיזמן 20 דקות. תודה לך, דני". (צוחקים). אני אוהבת שמסתכלים.
חנן: מה??
איילת: כשעוצרים ברמזור, או סתם כשהולכים ברחוב. אנשים פה לא
סופרים אחד את השני. בארץ, אתה לא יכול שלא להסתובב. כי יכול
להיות מאחוריך חבר שלך מפעם. (פאוזה) או חבר שלך לעתיד.
חנן: את ממש מוזרה.
איילת: אמרת שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אבל אתה לא שם אליהם
לב. (פאוזה) למה אתה מתגעגע?
חנן: מאבטחים בבתי קפה.
איילת: באמת? (היא מביטה בו לתשובה, ועונה בעצמה) לא.
חנן: (חושב) שקט של יום שבת בבוקר עם מוסף השבוע, ונס קפה.
איילת: (מהנהנת בערגה)
חנן: לא הזכרת את החבר שלך.
איילת: את מי?
חנן: את בטח גם נורא מתגעגעת לחבר שלך. (פאוזה)
איילת: אין לי חבר. (פאוזה) איך נראה לך שהייתי מסתדרת עם
קצין? אפילו קשר רגיל מרחוק זה קשה. (פאוזה) הייתי חייבת למצוא
סיבה טובה משלך, ולא הייתה לי, חוץ משרציתי נורא הביתה.
(פאוזה)
חנן: אין דבר. גם אני לא באמת דתי.
איילת: באמת?
חנן: לא. (פאוזה. הוא לא מותח אותה הפעם)
איילת: אם לא הכיפה, מזמן הייתי קוברת אותך.
חנן: הכיפה היא לא בשבילך, היא בשבילי.
איילת: בשבילי היא רק חלק מתלבושת. תחפושת.
חנן: (מסיר את הכיפה מראשו ומגיש לה.) שימי אותה רגע. (היא
מהססת. לבסוף נענית) איך זה מרגיש?
איילת: (איילת קמה ומטיילת איתה קצת על הראש. מסדרת אותה כשהיא
נופלת) לא במקום.
חנן: אני מרגיש יותר כובד ראש כשאני שם אותה. כשאני מסתובב
בחוץ בבודפשט אני מסיר אותה.
איילת: כן. אני מניחה, (היא מחייכת, כשהיא משתמשת בז'רגון שלו)
שזה לא ממש בריא.
חנן: אבל אז אני מרגיש קל יותר. כאילו...
איילת: פרוץ.
חנן: בדיוק. כאילו פחות אחריות על הכתפיים.
איילת: וכשהיא שם, אתה כאילו מתנהג יותר בסדר?
חנן: היא בעיקר מזכירה לי להודות כל הזמן על כל מה שיש. לא
לקבל דברים כמובן מאליו.
איילת: (מצביעה בראשה לעבר דלתות הזכוכית של הטרמינל) תראה.
חנן: זריחה.
איילת: כמה יופי. מה שאלוהים מצייר לנו. (פאוזה)
חנן: (מחייך אליה) עוד מעט תקני את הכרטיס שלך ולא תצטרכי
לראות אותי, או את הכיפה שלי יותר.
איילת: אתה טועה. אני מקווה שניפגש שוב על הטיסה של יום ראשון.
(פאוזה)
חנן: רוצה לבוא איתי לסדר?
איילת: אני צריכה ללבוש חצאית?
חנן: לא. אבל אולי תצטרכי לשיר "מה נשתנה"?