אלכס הרים את הכוס - קריסטל משובח - והשאר עשו כמוהו. נראה
מתבקש לשאת ברכה כלשהי, והדחף הראשוני היה להגיד: 'לחיים' אבל
זה היה אירוני מדי. מי רוצה להיות צפוי באירוע כזה? הם הסתפקו
בהשקת כוסות סמלים ולגמו מהקוקטייל. דובדבן-ציאניד, לחיי
המוות.
היו שם אולי שישה חבר'ה, כולם חוברו על ידי הנסיבות ועל ידי
אותה הגישה לחיים, היקום וכל השאר: בעיקר שהם מיותרים. אז
עכשיו הם יושבים ומשיקים כוסות, ומחכים. את רגעיהם האחרונים הם
בחרו לבלות בשיחה אינטלקטואלי-אקזיסטנציאליסטית, אכילת קרקרים
עם גבינה ואורגיה סוערת, לא בהכרח לפי הסדר הזה. אבל כמו שקורה
בדרך כלל, הגורל קבע שדווקא בסדר הזה יתבצעו הפעולות.
בהתחלה הסתמנה התפתחות של ויכוח סוער כשמישהו הציע שייכתבו
מכתב זועם לאחד העיתונים עם מניפסט הפרידה המתלהם שלהם, אבל
הרעיון נפסל והם זיכו את המציע בכוס נוספת, על הבית. כי אין
דבר יותר נורא מלחכות למוות בחברת פלצן בעל טעם לכאורה מיוחד
אך למעשה מיינסטרים לחלוטין. חובבן. הם כבר יראו למיינסטרים -
עכשיו המיינסטרים מקבל מהם זין גדול בעין, כשחבורה של בני ככה
וככה מתאבדים התאבדות המונית ללא כל סיבה נראית לעין. החדשות
לבטח יבכו את מותם המיותר על מזבח האידיאולוגיה או התרבות
המנוונת, או כמחאה על הפקעת מחירי הלחם. אבל הסיבה שלהם פשוטה
הרבה יותר - הם פשוט מוצאים את כל העניין מיותר.