[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא יצאה מהשירותים של הפאב וניגשה לכיור. היא הסתובבה אליו
ואחרי שניה של שתיקה הוא ספק נישק אותה ספק תקף אותה, והיא לא
יכלה לסרב לו. בצעדים שנראו כמעין ריקוד מגושם היא הובילה אותו
לתא  השירותים של הבנות. הוא סגר את הדלת מאחוריו והפסיק לנשק
אותה לטובת הסתכלות קצרה. הוא בחן אותה מקצוות השיער השרופים,
דרך האף השובב, השפתיים הבשרניות, הצוואר, המחשוף הלבן והגוף
הארוך שהוא הכיר טוב כל כך. הוא מחץ אותה לקיר ונישק קלות את
כתפיה, נרעד ממנה כשהיא מצטמררת. פתאום הוא סובב אותה עם הגב
אליו וקבר את פניו בצווארה בזמן שהרים את חצאיתה אל מעל
למותניה. הוא חדר אליה בדחיפה אחת ולחש:
"אני שונא אותך! אני שונא את זה שהתגעגעתי אליך כל כך! את זה
שאת יפה יותר מתמיד!"
היא לא אמרה דבר, רק הצמידה את אחוריה אליו ואת פניה הלוהטות
לשיש הקר של הקיר. הוא חיבק אותה חזק כשהוא גמר בתוכה ולא הרפה
עד שהיא זזה ממנו. הוא התיישב על מכסה האסלה, מכנסיו ותחתוניו
מופשלים. היא ניקתה את עצמה עם נייר טואלט והושיטה לו את
הגליל, סידרה את חצאיתה וניסתה להסדיר נשימה. היא רצתה להגיד
לו כל כך הרבה דברים ולא היו לה מספיק מילים. היא יצאה
מהשירותים וסגרה את הדלת בשקט. הוא נשאר מאחוריה יושב על האסלה
עם המכנסיים למטה ומרגיש כאב ראש מתחיל להתפתח בנקודה ההיא בין
הרקות.
מבט למקום שבו ישבה גילה לו שנשאר שם רק מגש החשבון ועליו שטר.
חיוך מובס לברמן, כוסית נוספת, חשבון והביתה - שם מחכה לו
שמיכה חמה ואוהבת.



הם נפגשו בצבא, בקריה. הוא היה מש"ק שלישות חפשן והיא היתה
מש"קית משמעת שנפלה בזמנו מקורס מ"כיות - הורדת פרופיל כמו
שהיא דאגה שכולם ידעו - זה הברכיים שלה, אתם מבינים, היא הייתה
רקדנית המון שנים, נזק מצטבר, ויום לפני במופע...
היא שנאה סיגריות, הוא עישן בכמויות; היא אהבה כדורסל, הספורט
היחיד שהוא אהב היה סקס; הוא אהב אותה והיא אותו. המון.
היא למדה תקשורת, חלמה להיות עיתונאית חוקרת או משהו בסגנון.
היא יצאה כנגד הבורגנות ומצאה עבודה כמזכירה בעיתון ארצי גדול
"כי שינויים מתחילים בקטן". הוא לעומתה גילה שיש לו קסם ויכולת
שכנוע בכמויות לא חוקיות והחליט לעשות מזה קריירה - סוכן שיווק
של מה לא...
היה לו טוב בעבודה שבה נאלץ לעשות את הדבר שבא לו בטבעיות -
לפתות.
היא עזבה אותו יום אחד כי נמאס לה להחזיר אותו לדרך הישר.
בהתחלה הפגמים שלו לא הפריעו לה. ככל שמסך הטלויזיה גדל והדירה
התמלאה ביותר גדג'טים היא התחילה לשים לב אליהם יותר. בשלב הבא
היא החליטה שהיא תצליח לשנות אותו וכשלא הצליחה היא עזבה אותו.

הוא הבין אותה - היא היתה טובה מדי בשבילו. כל כך הרבה פעמים
הוא דחה את הקץ עם איזה סופשבוע בסיני, אמסטרדם או סתם סופשבוע
במיטה.מספיג אותה בחיוכים, נשיקות ומזמורי אהבה שהיו זרים לו
בדרך כלל. עד שנשבר לה לנסות להחזיר אותו לדרך הישר.
היא בגדה בו פעם, עם השותף שלו, הוא סלח לה. איכשהו כשהם נפרדו
הוא החליט לחזור בו. הוא הרגיש שמותר לו עכשיו, כשהיא לא כאן
כי לשפוט אותו יותר.
היא התקשרה אליו כמה ימים אחרי המפגש  בשירותים של הפאב. הוא
האמים לה כשהיא אמרה שהיא מתגעגעת. אחרי הכל עברה כמעט שנה.
הם קבעו להיפגש למחרת אחרי הצהריים, בשעות המתות של העיר. קצת
פחות מחצי שעה לפני הזמן הוא שלח לה הודעה שהוא נאלץ לבטל בגלל
מקרה חירום. הוא ידבר איתה מחר. הם לא דיברו למחרת. הוא סינן
את השיחות שלה ואחרי כמה ימים היא התייאשה. היא והוא ידעו .
הוא לא יכל להרשות לעצמו לאבד את השנאה אליה. היה זה הרגש
היחיד שהוא הצליח להרגיש מכל הלב, אפילו יותר מהאהבה אליה. הוא
נהנה לשנוא אותה, לדמיין אותה מזדיינת עם השותף שלו, צועקת,
מכאיבה לו.
הוא נהנה להזכר בתחושת האפס הלא נחוץ כשהיא הציגה אותו בפני
ההורים שלה. היא שמע אותה מחדש מדברת עם חברותיה על עבודתו
כאילו היא עבודת השטן ועליו כאילו הוא משרתו של הבחור עם
הקלשון. לעומת הראיה שלו אותה כמלאך אומלל שסטה קצת מהדרך ולא
מכניסים אותו יותר לגן עדן - היא ראתה אותו כתוצר מעוות של
החברה. כמובן שהיו לו גם כמה תכונות טובות, ובנוסף להכל הוא
היה גם זיון טוב.
הוא צריך לדבר איתה על ההברזה של אותו יום, להתנצל, אבל הוא לא
רוצה. הוא יודע שהיא חולשה שלו. אם הוא ידבר איתה הוא יתגעגע
אליה, יחלום אותה, יחשוב עליה כשהוא מאונן.  גם ככה כל דבר
מזכיר לו אותה. השריטה על הרכב כי היא תמיד חנתה עקום, רגלית
הספה השבורה, כרית שהתרוקנה בחצי ממלחמת כריות אחת רחוקה.
הוא לא פתח את הדלת יום גשום אחד ומצא אותה מחכה לו במעיל
ולבנים סקסיים.
היא לא מצאה זר פרחים ענקי על השולחן בעבודה ותהתה ממי.
בגדול, כל אחד מהם המשיך בחיים שלו, אבל הוא פגע, היא פגעה ואף
אחד מהם לא ישכח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני הייתי בודק
איפה היה כרמי
גילון בזמן
שרצחו את גנדי,
שלא לדבר על
מגדלי
התאומים...
מוחמד עטה
עלק...




עו"ד שמעון
מזרחי בטרק
חיפוש
קונספירציות
מתחת לאדמת
הודו. דארמסלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/4/07 20:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרי אטרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה