חי בשגרה שחוזרת על עצמה בלי סוף כגלגל שיניים בשעון.
מסתכל על חייהם של אנשים אחרים בעצב כילד קטן שאיבד את הוריו.
נשכב במיטה ובוכה בכי שקט כדי שמשפחתי לא תשמע כילד קטן שילדים
וחבריו צוחקים עליו או שהבריון של בית הספר נטפל אליו. עושה
הכל כדי לצאת מהשגרה ולחיות את החיים כמסומם שחייב סמים.
מפתח אובססיות כלפי כל דבר אפשרי העיקר שיהיה קצת שינוי בחיים
כילד קטן המפתח אובססיה מטורפת לאהבת הוריו נגד אחיו הקטן.
מתחיל להתבודד ולדבר לעצמי מחוסר חברים כמטורף בבית משוגעים.
מפתח מחשבות על המוות כאמצעי לבריחה מהמציאות הקשה והשיגרה
הדחויה כאדם עם נטיות התאבדותיות...

השיגרה שלי היא כמו מחזור הדם בביולוגיה בלי הווירוסים.
השיגרה שלי היא כמו הפוליטיקה עצמה בפוליטיקה בלי הנרצחים.
השיגרה שלי היא כמו טלנובלות בטלוויזיה בלי ביטולים בשידור.
השיגרה שלי היא כמו כבל חשמל באלקטרוניקה בלי קצרים.
השיגרה שלי היא כמו תזוזת כדור הארץ באסטרונומיה בלי מטאורים.
השיגרה שלי היא כמו המכוניות בתחבורה רק בלי פקקים.  

למזלי השיגרה שלי היא כמו ולא בדיוק כל אלה כיוון שלבסוף
יגיע המוות...