בוקר.


התפהקתי.

נצמדתי אליך,

ברחתי אל קיר.

פקחתי רבע עין -

את ממש לא מסתכלת.

עצמתי,

באמת שניסיתי להירדם

לך בין הרגליים.



ערב.


התקוממתי.

איך את מעזה להיות שם

לתת לי ללכת רחוק.

ספרתי צעדים,

בדקתי את כל מה שמסביב -

מה שלא השאיר לי הרבה מקום

לנסות להיות איתך.



לילה.


נגעתי.

זה לא הסתדר לך,

כלום לא מסתדר לך.

לילה שלישי ואני רחוקה

ולך,

זה לא מסתדר.

סיפרתי לך בראש על הכוכב שלי,

פציתי פה לחבק את כל המחשבות שלנו.

שרתי לך בקול הכי חנוק והכי טהור

והכי אני.

ניגנתי בתוכך כמה שרק יכולתי.

לך,

זה פשוט לא מסתדר.