האורות מנצנצים מבעד לערפל
הוא רואה אותם מבעד לעיניים עייפות
כשהוא יושב על הרציף
מביט בשובלן של האוניות החולפות
שבשקט את המים הקרים מפלחות
אותו איתן לוקחות
מזיזות אותו בזמן,
למקום אחר במחשבותיו סוחפות
היכן שהוא היה איתה
לפני שהחיים הרחיקו אותם.
לרגע הוא מחביא את הכאב
בבקבוק השיכר שהוא מחזיק בידו
הקמטים שבפניו מסתירים
את הפנים שפעם היו שמחים
פעם, כשהיא הייתה - שהם היו,
מעבר למי המראה שבהם הוא בוהה.
שלוש טיפות נופלות לתוכם, נבלעות
שתיים מהמשקה שבידו ועוד אחת מעינו
יותר מזה הוא לא ייתן.
לזכר חייהם הוא שותה
קיום שהיה רק שלהם
בית שהוא עזב.
הרוח הזיזה מעט את הערפל
וחיוך עולה על פניו כשהוא שוקע בזיכרונות
נותן לאורות שמסביבו לסנוור אותו
בזמן שהוא מביט באוניות החולפות
את המים השחורים חותכות.