מודה אני:
כפיות הכסף נעמו לחיכי
ואת סודי עמי המתיקו -
שבו בזמן גרפו מתוכי
בצליל מתכתי נפשי הוריקו.

קמטים חרשו בה המגדלים שבניתי
באוויר
השאלות שתליתי -

כמשא שגופי מעולם לא ידע
תחתיו כרע כל ענף וכאב וגנח
וגזעה זעק וקמל כנגדע
בתוך עורי החלק והרך.

בחיק הבלים גדלת ורחקת
אך גם הרוחות הגבוהות - משבן עקר
אמנם עוד רענן בשרך-
אך שובי - עפר לעפר.

הן האדמה מניקה לבבות לצד שורשים
מצמיחה עצים כאנשים
וידיהם מחוספסות -
מפוייסות:
עוד הבל חלבה שמור עמם
וכל התשובות בעולם.