פרדס צהוב ירוק השקיף בנוף הארוך
ציפורי האהבה שרו שיר לאהבה
והיא עמדה שם כמו ילדה קטנה
כל גופה נרגש מהנוף שבשבילו הפך כבר לסתם
הוא הסתכל עליה במבט מוזר טיפה מזלזל
והיא ראתה אותו במבט טיפה מאוהב
גופה רעד כשהידיים הזרות שלו נגעו בה
היא שתקה כמו הנוף
והוא זרם עם השתיקה
והיא נתנה לו לעביר את השתיקה בנשיקה
התשוקה חדרה לחדר החשוך
היא אהבה זאת
ושוב הרגישה את הרוגע של האהבה
והוא מצידו ידע כבר אז שזה רק עוד סיפור תשוקה קטן שחולף במהרה

ולה זה היה סיפור האהבה הקצר שלה
ועכשיו שהוא נגמר
בלילות לפעמים היא נזכרת בדמותו שלה הזר הקרוב שעמד מול הנוף
הירוק
ומבינה שהנוף כבר ידע את סוף הסיפור אחרת לא היה מצהיב
והוא לפעמים בלילה נזכר גם בדמות הנערה ילדה שעמדה מול הנוף
הצהוב ההוא
וזוכר רק כמה הייתה משונה בעיניו