לילה.
הכוכב שלי למעלה בוהק,
והריח שלך עוד בין הסדינים.
מתרפקת על התחושה,
מרגישה חלשה
לידך

לילה.
הריח שלך, כמוך, נעלם.
השארת אחריך רק זיכרון קטן,
מגובה באשליה גדולה
שמסיבות לא ברורות בחרתי להאמין בה.

מה שפגע בי כשהאשליה הזו התנפצה,
כמו הפסלון ההוא שפעם היה לי בחדר,
זו הידיעה הברורה שלא היה לך איכפת ממני מעולם.

לילה.
הכל חשוך, כולם כבר ישנים
ואני כותבת.
הזיכרון הקטן שלי כבר הפך מטושטש
סיגל לעצמו גימור ערפל שלא היה לו עד עכשיו
כמו יודע גם הוא עד כמה הוא לא רלוונטי- לא חשוב.

אתה לא חשוב.
אתה שום דבר מעבר לזיכרון מעיק,
מהדברים שלא נעים להיזכר בהם,
מהדברים שבסופו של דבר שוכחים
ורק לפעמים הם מופיעים פתאום במחשבות
בלילה.