למר אינוקנטי הייתה אהבה אחת בחייו.
לפחות עד שהגיעה... היא.
לאדון המכובד היו עוד דרכים לפניו.
או כך נראו הדברים...

מאוחר בליל סתיו, אחד ממש כמו עכשיו
הגיעה גברת אינוקנטי לעתיד.
האדון לא ידע אך הגורל כבר טווה
את חוטיהם באורך של מיל.

את מילות האלים שזר מר אינוקנטי
לתיאור יופיה של אשתו.
אך המילים מהר מאוד נטשו את מר אינוקנטי
כשלבסוף הגיע רגעו.

המיטה בחדרם של האדון והגברת
חורקת כל לילה במרץ.
והאהבה הגדולה של מר אינוקנטי
כבר לא פוקדת אותו כבדרך ארץ.

באה והולכת כרצונה
ובאדון הנכבד מתעללת.
תשאירהו סובל כשעטו מתדלדל
וידו הנכבדת נופלת.

סופו של דבר הוא שלא הייתה כל ברירה
מי יבחר בין אהבה אחת למשניה?
וכך מר אינוקנטי התדרדר לשתיה
ואיבד את שפיות דעתו הברוכה.

כך קרה, גבירותי ורבותי, לדגולתו של מר אינוקנטי.
איך התדרדר אדם כה מדהים אותו, לפני שנתיים, היכרתי.
זאת נזכור לכבוד האדון, למשורר יש שתי אהבות בחייו.
ואם אחת לא תשתוק, השניה תשתתק ולעזאזל עוד ילכו נתיביו.