[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אנשים מתים סביבי כל הזמן, המוות אורב בכל מקום, והמוות הוא
כזה דבר נפלא. אבל הוא מכאיב, מוות הוא הכאב הכי נורא לאלו
שנשארו מאחור, זה מן חלל כזה, הידיעה הפשוטה שאת אותו אדם לא
תראו יותר לעולם, לא משנה מה יקרה. זה ידיעה שהיא סה"כ פשוטה,
אך המוח והלב מסרבים לקבלה, אלו שנשארו מאחור נשארו עם
זכרונות. זכרונות נעימים, או כואבים, אבל פתאום כל החיים עצמם
נעשים קטנים ביחס לאותו חור, חלל שנוצר בליבו של זה שנשאר.
מחשבות ללא הרף, פתאום אירוע, אירוע שמפוצץ את כל מה שקיים את
כל מה שיצרנו. את כל הקיום שלנו, קיומנו מוטל בספק, על חוט
השערה.  


מוות, הוא דבר מכאיב, במיוחד לאלו שנשארו מאחור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשסלוגן שלי
מתפרס בבר הצידי
של הדף האחורי,
אני מדמיין שכל
שאר הסלוגנים
בכלא, והסלוגן
שלי הוא הסוהר.




צרצר, כמו שכבר
הבנתם, אין לו
חיים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/07 19:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי זילברשטיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה