חיינו המשותפים
חרוזים על חוט דק שמונח על צואר
שזורים בו שמחה ועצב,התרגשות,אדישות
אור וחושך,ילדים שנולדו..אהבה שפרחה
אהבה שקמלה..
יום אחד נחלש החוט..
מתפורר..
חרוזים מתפזרים לכל עבר
שביבי חיים מתנפצים..מתגלגלים
לא תמיד ניתן לגחון ולאסוף אותם
לא תמיד ניתן לשזור באותו סדר..
והמחרוזת לעולם לא תבהק כבעבר..
כשמשהו נשבר..נקרע..ניתק
יש מי שירד על ארבע וישקיע ימיו באיסוף ושזירה חוזרת..
יש מי שיוותר על המחרוזת וילך כשצווארו עירום אך יוסיף לכת
ויש מי שיקום,ויקשור קשר בקצהו של חוט חדש, ואט אט יחל חורז
לו
חרוזים חדשים לאורכו של החוט..
ויש גם את האחד..נטול מחרוזת על צוואר,שמתפשר ובונה לו צמידים
קטנים על היד..וממשיך ללכת..
איש לא בר שפיטה..
כל החלטה טובה למחליטה
כי העולם אינו מיקשה אחת..והגוונים בו-רבבה..