"wonderful tonight", אני אומרת וקמה מהמיטה במהירות. מנגבת
במהרה דמעה קטנה שצצה לה בזווית העין. אני מסבירה לך שזה לא
מעצב, אני פשוט עצבנית, ואולי, רק אולי קצת מפחדת.
אני מביטה בך שוכב על המיטה, בגופך החלק, מתכרבל בשמיכה, טובע
בכרית, מביט בי כלא מבין, לא מבין איך הערב הנפלא שעבר עלינו
נגמר פתאום.
"הוא לא נגמר, הערב" אני אומרת. אתה מתיישב ומקשיב.
אני ממשיכה. "אינטימיות זה לא רק המגע, בזה כבר הוכחנו שאנחנו
טובים. אינטימיות זה להכיר מבפנים כל פרט אחד בשני ולדעת ממה
עשויה הנשמה." אני יודעת שזה פלצני אבל אתה מביט בי במבט הכי
מבין בעולם. אני יושבת על הספה, מחבקת את רגליי ואתה מתקרב
לאיטך, מתיישב לידי ומחבק אותי בחוזקה.
"מה הכי מעציב אותך?" אתה שואל.
"געגוע שלא נגמר, גשם, פרידה. ואותך?" אני משיבה בשאלה.
"שאולי לא תהיי פה יום אחד". אתה מחבק חזק יותר.
"מה מפחיד אותך יותר מהכל?"
"למות, לא לסגור מעגלים".
"מה מרגש אותך?" אתה שואל ומחליק את ידך במורד גבי.
"אתה, הים, כל מה שלא נגמר לעולם."
"מה מצחיק אותך באמת?"
"צחוק מצחיק, אתה מצחיק אותי, החיים לעיתים מצחיקים אותי".
"את מי את אוהבת יותר ממני"? מבטך מזהיר אותי.
אני לוקחת את ידך ואנחנו חוזרים למיטה, נשימה אחרונה ואני
שוקעת בצווארך, נכנסת לעולם שכולו אנחנו.
רגע לפני שאני נרדמת אתה לוחש לי באוזן
"מה רומנטי בעינייך?"
"wonderful tonight" אני אומרת בחיוך עדין. אתה מושיט ידך
ולוחץ play במערכת. השיר מתנגן ואני שוקעת שוב. אתה מחבק חזק
ואני יודעת שאם זו לא אינטימיות אז אין אינטימיות בעולם הזה.