הקולנוע הישראלי מתפתח בצעדי ענק. כך אומרים. לדעתי הוא נסוג
וזה מחמת שהמפיקים מבקשים תסריטים "רזים" כלומר ללא הרבה
מיקומים וללא הרבה אקשן. אחד כזה שהולך להצטלם מוגש לכם
לתגובות.

בית - (שם זמני)
סינופסיס
חיים פינקסון (2006)
כל הזכויות שמורות

בית - (שם זמני)
סינופסיס

הבית יכול להיות כל מקום בו הלב נמצא, עד שעוקרים את לבך ואז
זה כבר לא משנה.
שנת 1948 (13 במאי). האצ"ל כובש את יפו במבצע נחשון בפיקודו של
עמיחי פאגלין. משפחת אחמד 50 אשתו ושני בניו הקטנים נאלצים
לברוח בחסות הצבא הבריטי דרך נמל יפו ומגיעים לעזה, שם מוצאים
מפלט במחנה פליטים.

שנת 1949, משפחת שמואל יונגרמן 55 ואשתו אודליה 53, הזוג
ניצולי שואה ששרדו ממחנה ריכוז במצב נפשי רעוע, מגיעים ליפו,
קונים בדמי מפתח דירה קטנה בת 2 חדרים וחצר קטנה מכוסה רעפים
אדומים, בה הם מנסים לשקם את חייהם,

שנת 1969, המעבר בין עזה לישראל חופשי, אחמד גוסס בעזה, מגלה
לשני בניו, נביל 40 ואחמד 34 כי הסתיר סכום כסף נכבד בבית בו
התגוררו ביפו ומבקש מהם לגשת לבית כדי לנסות ולהוציא את הכסף
שיוכל לסייע להם להביאו לטיפול בבית חולים בחו"ל. נביל, האח
הבכור שסיים את לימודיו באוניברסיטה של קהיר במצריים, אחמד,
האח הצעיר, עדיין סטודנט למשפטים במצריים. הסבריו של האב הגוסס
בקשר לכסף, מכניסה תקווה ללב הבנים והם מחליטים לבקר ביפו
ולנסות למצוא אותו, בתקווה שהדבר יוכל להציל את אביהם הגוסס
במחנה הפליטים בעזה.
השניים מתלבשים בבגדי עבודה, מכניסים זוג כפיות אל תוך תיק
שחוק ומוסיפים כמה כלי עבודה של אביהם וכמה קופסאות של אטמים
כדי ליצור את הרושם כאילו הם אינסטלטורים ומצלמה, כדי לצלם את
הבית ולהראותו לאביהם, לאחר שישובו עם הכסף.
הם יוצאים בדרכם ליפו, כזוג אינסטלטורים המגיעים לחפש עבודה
בישראל. עקב המצלמה הנמצאת ברשותם, הם נתקלים בבדיקות
ביטחוניות מתישות, רק לאחר שכנועים רבים הם מורשים לעבור ללא
המצלמה. הדבר אינו מונע מהם להגיע בסופו של דבר לרחוב קדם ביפו
שם נמצא ביתם שכמעט לא עבר שינוי מאז עזבו אותו. נביל שולף
תמונה ישנה מכיסו ומאמת שאכן זה הבית שהיה ביתם, הם נוקשים
בדלת ברכות, האשה אודליה בת 68 חירשת באוזניה בגלל התלאות
שעברה במחנה הריכוז אינה שומעת את הנקישה, בעלה שמואל שיצא
למכולת כדי לקנות לחם אינו יכול לראות את שני הערבים העומדים
בפתח ביתו.
לאחר דקות מספר כשנביל אינו מקבל שום תגובה מנקישותיו על הדלת,
הוא מנסה לפתוח את הדלת בעדינות, הדלת אינה נעולה ונפתחת עד
למחציתה, נביל מציץ פנימה ולאחר שאינו רואה איש מאחר ואודליה
נמצאת בחדר האורחים, נביל נכנס אל תוך חצר הבית כשהוא מציץ
בזהירות מסביב כדי למצוא את בעלי הבית.
שמואל שיוצא מהמכולת, מבחין בדמות אדם לבוש בגדי עבודה העומד
בדלת ביתו, הוא חושב כי הם פועליי עירייה שבאו לבדוק את מצב
האינסטלציה בבית לאחר שנתגלו נזילות רבות ושמואל התקשר לעירייה
כמה ימים קודם והזמין מומחים לבדיקת הנזילות, הוא אוחז בחוזקה
את המצרכים שקנה מהמכולת וארוזים בתוך עיתון ישו וממהר לעבר
ביתו כדי להראות לפועלים את מיקום הנזילות.

אודליה ששומעת רעשים בחצר הבית יוצאת וכשהיא רואה את אחמד
ונביל בחצר, היא נתקפת חרדה רבה, אך שומרת על קור רוחה, מסמנת
לנביל לצאת מהבית עד שיגיע שמואל שיטפל בפועלים שהגיעו לביתה.

שמואל ממהר לעבר הבית, מנסה ללא הצלחה לברר אם השניים הם עובדי
העירייה שנשלחו לתקן את הנזילות, לאחר שאינו מצליח ליצור דו
שיח ענייני, הוא מאמין כי השניים הם אכן עובדי העירייה שהגיעו
לבדוק את הנזילות ומכניסם לביתו.
נביל ניגש מיד אל חדר האורחים למקום שם סיפר להם אביהם כי
החביא את הכסף, אחמד הצעיר מהסס קמעה, הוא אינו בטוח כי הדבר
לא יגרום לחששות אצל זוג הזקנים. נביל מרגיעו ומזכיר לו כי
חייבים לקחת סיכון מה כדי למצוא את הכסף שהחביא אביהם. אחמד
אינו מסכים לגמרי עם נביל, זוג הזקנים מזכיר לו את הוריו
הקשישים והוא חש רחמים בראותו את הזוג מחובקים בחשש מה
ומתבוננים בנביל הבודק את אחד מקירות חדר האורחים.
נביל אינו מסכים עם אחמד ומתחיל בינהם ויכוח בהקשר למעשה שהם
עומדים לעשות, אחמד מסביר לנביל כי במידה ואכן יגיע למקום אותו
סימן האב בקיר, הם יצטרכו לשבור אותו ואז הדבר יכול גרום
למהומה, נביל אינו מסכים איתו וטוען כי הצלת חיי האב מחייבים
אותם לקחת סיכונים.
שמואל שאינו מבין מדוע בודק נביל את חדר האורחים במקום את
המטבח, מנסה להתווכח עם נביל שאינו מגיב לדבריו, גם אודליה
מנסה להתערב אך נביל אינו שם לב לשניהם וממשיך בשלו. עקב כך
חושש שמואל כי חלה כאן אי הבנה, הוא קורא לאשתו לחצר ומתייעץ
איתה בקשר למה שקורה אחר מנסה למצוא איזו דרך להסביר לנביל כי
הוא בודק במקום לא נכון.
אודליה, חדורת פחדים מציעה לשמואל לבדוק את תיקו של נביל,
ייתכן היא אומרת לשמואל כי השניים אינם האינסטלטורים להם הם
מחכים. שמואל ניגש אל התיק, פותח אותו ומגלה לתדהמתו כי בתיק
יש שני כפיות וכמה קופסאות עגולות וסגורות של אטמים, הגורמות
לו לחשוש כי מדובר בחומרי נפץ.
שמואל ממהר לחדר האורחים בחשש כבד ומאיץ באודליה לצאת אל הרחוב
ולהזעיק עזרה.
אודליה יוצאת בהיסטריה אל הרחוב ומתחילה לצעוק: "ערבים מחבלים"
והדבר גורם להתקהלות מסביב הבית. שמואל הנמצא בבית מנסה לדחוק
את שני האחים החוצה, הם מבינים כי משהו השתבש בתוכניתם, אוחזים
בשמואל ומושיבים אותו בכוח על כסא ומתייעצים ביניהם כיצד
לנהוג, הם מבינים כי כרגע הסתבכו במשהו לא צפוי.
אחמד מציע כי יצאו במהירות מהבית ויסבירו למתקהלים כי הם באו
בסך הכל כדי לראות את ביתם הישן, נביל אינו מסכים ורוצה להמשיך
למצוא את הכסף כדי שיוכלו לשלוח את האב החולה לטיפול בחו"ל.
שמואל שנתקף חרדה מנסה לקום מכיסאו ולתקוף את נביל, אחמד שמנסה
לעצור בעדו דוחף אותו חזק מדי ושמואל נתקל בשולחן ומאבד את
הכרתו.
אודליה הידועה בסביבה כמי שאינה שפויה לחלוטין, גורמת למהומה
רגעית אך לא למשיכת תשומת לב ממשית. אודליה מתחילה נכנסת
בהיסטריה עמוקה, אוחזת בנער העומד בצד הכביש המחזיק אופניים
בידו וצועקת לו: "משטרה, מהר, ערבים מחבלים".
הנער, שאינו מהסביבה ואינו מכיר את אודליה, מתמלא חשש, עולה על
אופניו וממהר לעבר תחנת המשטרה הקרובה הנמצאת ליד השעון ביפו
כדי להזעיק עזרה, בשעה שנביל ואחמד הנמצאים בבית סוגרים את
הדלת מרוב פחד, בינתיים אחמד מביא מים ושופך על פניו של שמואל
בניסיון להשיב את רוחו.
אודליה המתרוצצת ברחוב היסטרית לחלוטין, מאבדת את עשתונותיה
ורצה אל דלת הבית מתחילה להכות עליה בטירוף, נביל פותח את הדלת
כדי לראות מי עומד ליד הדלת ואודליה נופלת אל תוך חצר הבית
כשהיא ממשיכה למלמל: "ערבים מחבלים" נביל שמבין כי הם צפויים
לבעיות עקב המצב שנוצר מחוסר הבנה. גורר את אודליה אל תוך החצר
ומושיב אותו ליד שמואל שהכרתו חזרה אך הוא קפוא מפחד וכמעט
אינו מגיב לנעשה. אודליה מחבקת אותו ויחד הם מביטים באחמד
ונביל שגם הם המומים מהמצב שנוצר וחסרי ישע בדיוק כמו הזוג
הקשיש.

בינתיים הבחור על האופניים מגיע אל תחנת המשטרה ומסביר לשוטרים
על מה שקרה על פי הבנתו, מפקד התחנה מתקשר למפקד המחוז ומספר
לו על האירוע, מפקד המחוז מעביר את הידיעה לכוחות הביטחון ושם
מתקבלת החלטה להזעיק כוח צבאי מיוחד שיקיף את הבית ויתחיל במשא
ומתן עם המחבלים, ניידת משטרה מוזעקת לבית והשוטרים ממהרים
להרחיק את המתקהלים מהמקום.
מפקד המשטרה המגיע עם אנשיו לשטח אינו נוקט שום פעולה בעקבות
הוראה שקיבל כי עליו להמתין עד להגעת כוח צבאי מיוחד, נביל
ואחמד ששומעים את הרעשים הבוקעים מבחוץ, נועלים את הדלת במנעול
ומכניסים את הזוג הקשיש אל תוך חדר האורחים כשהם ממתינים בפחד
למה שיקרה.

שמואל ואודליה שאינם דוברים עברית אינם מבינים את נביל המוציא
את תמונת הבית מכיסו ומנסה להסביר להם שבסך הכל בא לבקר בבית
בו נולד, אודליה מגיעה למסקנה הפוכה כי נביל בא במטרה להחזיר
לעצמו את רכושו ובמידה ולא יתאפשר, הוא יפוצץ את הבית על
יושביו. היא מנסה להסביר לו בעברית קלוקלת כי גם הם איבדו את
ביתם בגרמניה והם קיבלו את הבית הזה על פי החוק ממשלת ישראל
באמצעות חברת: "חלמיש" והם אינם מוכנים לפנות את ביתם. אפילן
אם הוא יפוצץ את הבית מאחר ואין להם לאן ללכת ואין להם קרובים
בארץ.
חוסר התקשורת בין הזוג הקשיש לשני האחים יחד עם המתח והחרדה
שלהם, מעלה את טון הדיבור לגבהים והבלבול הולך וגובר, שני
הצדדים מנסים להסביר האחד לשני את עמדתם, בגלל חוסר התקשורת
אינם מבינים האחד את משנהו.

הכוח הצבאי מגיע ומקיף את הבית מכל צדדיו, צלפים מתמקדים מסביב
לבית ועל הגגות הסמוכים, מאחר וזהו בית ערבי טיפוסי והחצר
מכוסה ברעפים, אין אפשרות לראות את מה שקורה בתוך הבית פנימה.
פקד הכוח בעזרת מגפון צועק אל עבר האנשים בבית כי עליהם להיכנע
ולצאת בידיים מורמות מעלה.
אחמד ונביל מתייעצים ביניהם ומגיעים למסקנה כי אם יצאו, יש
סיכויים גדולים שהחיילים ירו עליהם עוד בטרם יצליחו להסביר, הם
מחליטים להישאר בתוך הבית כדי להרוויח זמן ולמוצא דרך בה יוכלו
לצאת מבלי להיפגע הם גם מנסים להסביר לשמואל כי בסך הכל באו
לראות את הבית ואין להם שום מטרה להחזיר לעצמם את רכושם שאבד.

גם לאחר שיחה ממושכת ומבולבלת שמואל אינו מבין כי יתכן וישנה
אי הבנה בניהם, המצב נהיה חמור יותר בשעה שנביל שולף מארנקו
תעודת עורך דין, הגורמת לשמואל לחשוב כי נביל הינו עורך דין
שבא לקחת את ביתם. בתנועות ידיים ובמילים של עברית מעורבת
באידיש הוא מנסה מסביר לנביל כי הוא רוצה להביא מים מהמטבח
עבור אודליה שעדין יושבת קפואה על מקומה וממלמלת דברים חסרי
שחר, נביל מסכים ושמואל פונה לעבר המטבח, הוא מביט לעבר חדר
האורחים וכשהוא רואה כי נביל אינו עוקב אחריו הוא פורץ בריצה
אל עבר הדלת, פותח את המנעול ונוטל את הכפייה של נביל וכמה
קופסאות אטמים מתוך התיק ופורץ החוצה במטרה להסביר לשוטרים שיש
ערבים בתוך הבית, מפקד הכוח הצבאי הנמצא מחוץ לבית חושד כי
לפניו ערבי המחזיק בחומרי נפץ, נותן הוראה לפתיחת אש והכוח
פוגע בשמואל הנהדף אל תוך הבית כשהוא פצוע בחלקי גופו העליון,
קצף זב מפיו בשעה נופל פצוע וגוסס על רצפת המרפסת. נביל מכניס
אותו במהירות פנימה, נועל את הדלת ומנסה לעזור לשמואל הגוסס
שדם פורץ מחזהו ומפיו, אודליה ממהרת למטבח להביא מים ומגבות,
היא אוחזת בשמואל בשעה שנביל ואחמד מנסים לחסום את הדם הפורץ
מגופו.

מפקד הכוח הצבאי הנמצא בחוץ מתייעץ עם מפקד משטרת יפו והם
מגיעים למסקנה כי עליהם לפרוץ פנימה בטרם יהרגו המחבלים עוד
בני ערובה, אין להם מידע מדויק לגבי כמות האנשים בבית אך הם
חושדים כי ישנם עוד כמה מחבלים וכמה בני ערובה.
שמואל מאבד את הכרתו ולאחר כמה דקות מת. אודליה מתייפחת
ומתחילה לצרוח מההלם והחרדה העוברים עליה, אחמד מנסה להשתלט
עליה ולהרגיע ללא הצלחה, היא ממשיכה לצעוק והקולות נשמעים היטב
לכוחות הביטחון ולשוטרים החושבים כי המחבלים מענים את בני
הערובה.

מפקד כוחות הצבא מארגן את מפקדי הכוח, הם מסכמים במהירות את
דרכי הפעולה והחיילים נערכים לקראת הפריצה אל תוך הבית שבתוכו
עדיין מנסה נביל להרגיע את אודליה הנמצאת בהיסטריה גמורה ומנסה
לפרוץ מבין ידיו של נביל המחזיקות בה בכוח, כעבור כמה דקות של
מאבק מתמוטטת אודליה ומאבדת את הכרתה, נביל ואחמד אובדי עצות
לחלוטין ומחליטים שמוכרחים לעשות משהו, כדי להציל את אודליה
ואת עצמם. בהחלטה מהירה נביל תולש את מפת השולחן הלבנה שקצותיה
מעוטרים ברקמת פרחים אדומים, פותח את הדלת ומניף את המפה
באוויר לאות כניעה, מפקד כוחות שרואה את המפה הרקומה בפרחים
אדומים, חושש כי זאת קריאת תגר מצד המחבלים המראים לו מפה
טבולה בדם ונותן שוב פקודה לפתיחה באש, נביל נפגע מכמות רבה של
כדורים ונופל מת על מפתן הבית בשעה שהדלת נותרת פתוחה, מפקד
הכוח רואה בזה הזדמנות לפרוץ לבית ומסמן לחייליו להסתער
פנימה.
החיילים פורצים פנימה כשנשקם דרוך בשעה שאחמד עדיין אוחז
באודליה השרועה על הרצפה חסרת הכרה. אחד החיילים הנכנס אל תוך
חדר האורחים ורואה את אחמד כשהוא מחזיק את אודליה בין זרועותיו
חושב כי הוא מנסה לחנוק אותה ושולח צרור מהיר לעברם של אחמד
ואודליה.
קולות הנפץ הנשמעים מהחדר גורמים לחיילים להתפרץ פנימה ולרסס
את החדר בכדורים. אחמד ואודליה נפגעים ונופלים האחד ליד השני,
אחמד בשארית כוחותיו מוציא את תמונת הבית מכיסו כדי להראות
לחיילים את סיבת בואו לבית, אך גופו אינו עומד בעומס והוא נופל
מת. אודליה מפרפרת עוד שניות מספר ואחר כך גם היא מתה.
הכדורים שריססו את הבית גורמים לתמונות התלויות על הקיר ליפול
ולהתנפץ על הרצפה, אחת התמונות ובה תצלום של הבית שהיה שייך
לאודליה ושמואל בגרמניה נופלת על גופם של אודליה ואחמד, המסגרת
והזכוכית מתנפצים והתצלום מתגלגל עד שנעצר ליד ידו של אחמד
המחזיר את תמונת הבית ביפו בידו. הדם הזורם מגופם של השניים
זורם ומכסה באיטיות את התמונות עד שבקושי אפשר לראות אותם.
תמונה מוקפאת של ידו של אחמד האוחזת בתמונת הבית ביפו וידה של
אודליה מונחת ליד תמונת הבית בגרמניה כשהם מכוסים בדם, הם הרקע
לכותרות הסרט.