כל בוקר עם רצועות עור, כורך אותך אל ליבי
בעניים עצומות לרווחה, קורא אלייך
ממלמל תפילה מוכרת, שוב ושוב על שפתותיי
מתמלא אושר פנימי, שילווה אותי כל היום
ואז ,אורז את את כל הקדושה הזאת ורוכס
חתולה מתבוננת בשקיקה, כאילו מנסה להבין
או שהיא בעצם, מבינה טוב ממני ויודעת...
מנסה להתקרב, לגעת לקבל טיפת יחס מן האור הגדול הזה
ואני מרחיק, בעניים גדולות, מאיימות: "זה לא בשבילך"
והיא נסוגה, מוותרת לי הפעם
אבל מחר, היא תנסה שוב, עד שאני אבין סוף סוף
שהיא יותר מכולם...
מרגישה את נוכחותו
רואה את דמותו
ויודעת על כוחו המופלא
הרי לא סתם היא כאן - בדמותה
אצלי, איתי, בחיי, בנישמתי
היא משגיחה, מובילה, מחנכת, מאירה
היא מלאכית קטנה של טאטא שלי ושלה
תודה לך טאטא, עליה, עליי וכמובן עלייך. |
