לתעל עולם ומלואו, לנתיב גופני מרתק,
כל-כך אנרגיות זורמות בנתיב,
המסמן את דרכן של המילים, לממש את הפוטנציאל הטמון בהן.
וכמה יוכלו לאמור שהם מימשו את מילותיהן הכבושות בנייר?
כמה פנטזיות יכולות להעיד,
על מעבר ממוח קודח לכדי הגשמה עצמית?
אני מוצא בך מפלט ואתגר ומקור ואידיאל.
מפלט לתחושות האמיתיות שבי,
לתשוקות הרדומות הבלתי ממומשות שרק איתך,
כך נדמה בכלל ניתנות לביצוע.
מפלט מהיום יום שמאיים לסגור מכל עבר,
עלי ועל כל היצירתי והחי שבי.
אתגר עצום.
לכפר על החטא הקדום.
למצוא את הדרך בה אוכל לחיות, את שהפסדתי.
החטא הקדום של יוהרה, עיוורון אנושי מאיים,
מאפיל על ראיה שמעבר,
לעיתים אף אל מתחת לכסות הפשוטה של העור.
המקור לכוח הדוחף, המניע את היום יום שלי.
את היצירתיות והמחשבה החופשית,
בך טמון האוצר הנחבא,
התיבה בה אצורים כל השדים,
ואט אט, הם משתחררים.
עימם מתמודד. לומד דרכך. איתך.
את האידיאל שלי.
המוזה הבלתי מוכתרת.
זו שמשחררת את שדי הכתיבה מתהומות שכחה,
להשתולל בפראות חסרת רסן,
וזו שכובשת אותם חזרה.
המניעה את היצירתיות,
המזינה את היכולת,
המוצאת מקומות חדשים.
האחרים באים ממקום אחר ושולחים למקום שונה בתכלית.
את המניעה את העצמי העמוק ביותר שבי,
האפל ביותר,
דרכך חי, את האני הכמוס |