אני זוכר אותה
גדולה למדי ובלונדינית
ומריחה מחרמנות
כמו רוב החברות של אמא שלי
(לפחות כך אני זוכר אותה בתור ילד)

בתור ילד לאלמנה מסוממת ראיתי די הרבה
סוגים של נשים
בודדות שעברו התעללות סדרתית מצד
כל אחד שזיהה את הפגיעות שלהן

נרקומנית גרושה שגידלה שתי חיות אדם
שמצאתי יום אחד קוצפת ומעולפת
בחדר הרחצה שלה
מחוייכת ומלאת קצף ודמעות

מיסטיקנית לסבית שנתנה לי להתגנב
לבית שלה כדי שאוכל לאונן בשקט
מול פורנו לסבי

מוכרנית בגדים יפה וחלולה שבעלה
הירקן המסוקס זיין מאחורי הבסטה של הפלפלים
את החברה הכי טובה שלה
עד שכל בוקר המדרכה הייתה מלאה
בפלפלים ובזרע

ועוד רבות וטובות
אחת מגמגמת שפנטזתי על הבת שלה שנים
מוכרת פרחים מטורללת שגידלה את הבן שלה
תוך רצון אדיר לנקום באביו שעזב אותה
אבל הגדולה מכולן
הייתה הדברנית התמידית עם החזה הגדול
שחשפה את שדיה בפניי כשהייתי בן עשר

חלק מהן נשארו חברות של אמא שלי
רובן משמשות תפאורה עצובה לימי ההולדת שלה
לצד המטבלים והגברים הבודדים שממלאים את הבית
שאף פעם לא היה הבית שלי
ומי שמתאמץ ומרשה לעצמו להתייאש מזה
יכול להבחין בקלות
שמתחת לכל זה מסתתר תסכול גדול
של אמא שלי שאלו הקרובות לה
(אחרי הכול, תחת האבא המת שלי לא בא איש)

על התסכול שלי לא צריך לדבר
הוא נכתב ונחלם
יום אחרי יום

(אלוהים ישמור, רועי, זה קרע לי את הלב)

אני אוהב את האל אס די
כשהוא מגיע בטיפה קטנה מלאת זכרונות
שלוקחת אותי הרחק מכאן
לעולם המוזיקה בברקלי קליפורניה
לבחור הנכה שמכר לי ג'אז אלקטרוני
ומאדי ווטרס

קראו לו דאקס
וכששוחחנו על עצמנו בזמן שהאזנו
הוא סיפר שהוא
Gay African American
Who is vegetarian that eats seafood
Don't mind herbal smoking but not raw tobacco
וגם
שהוא מחפש שותף לדירה
שיסכים לחיות עם נכה בכסא גלגלים ורוד

את היית
האישה הכי יפה בלוס אנג'לס
אבל זה לא שינה לי כלום ואמרתי לך
את זה

את היית עשירה והבנת במוזיקה וספרים
והאוקיינוס היה מרחק 30 מטר מחלון
חדר המגורים שלך
אבל זה רק הבריח אותי ממך יותר

את היית
שמחה לשמוע שהקביעה שלך לגביי
נשארה נכונה
ושאני עדיין
Goddamn nobody
שחושב שהוא
A great fucking poet

ובטח תתקשרי אליי היום
ותשאלי מתי אני עוזב כבר
את החור הזה
ובא אלייך

התשובה תישאר שלילית
ג'ואן
שלילית, שומעת?

הספרים שלי בעיצומה של מלחמת תרבות
ובסופו של דבר
רק החזקים יוותרו
לפאר את המדפים שקניתי
בעשרה שקלים לפני שנתיים

בוקובסקי והמינגווי מרביצים
לחנוך לוין עם חגורות מעור
(הם עומדים משני צדדיו, הוא נהנה)
בזמן שאגותה כריסטוף
מזדיינת בשלישיה צבעונית
עם סארטר וד.ה. לורנס

כל כמה זמן זה ככה
והספרים שלי שמחים על ההזדמנות לקטטה
שבסופה ישארו החזקים
הגדולים
שבכו איתי כשלא היה מי
שיקח את היתום הפרוע שבי
ויתן לו יום הולדת אחד
כמו שצריך
סטירה אחת
כמו שצריך
ואבא אחד
כמו שצריך (אני אסתפק במועט)

אני חוזר לביסטי בויז
ולהפרעות התקשורת שלהם ושלי
והמקצב השחור של הלבנים האלה
מראה לי שאפשר אחרת

והכיסוי של האלבום
עם התמונה הגדולה
שלהם ביחד בברוקלין
נותנת לי תקווה
שאולי גם אני אמצא יום אחד
חבורה גדולה כל כך של אנשים
עם נשמה

מה שהכי טוב אצלם
זה שחלק מהרצועות נשמעות מהג'ונגל הגדול
אבל אז פתאום בא משהו אלקטרוני ומלא נשמה אורבנית
שגורמת לך, השכוב במיטתך ביום הולדתך
להתפשט ולרקוד בשכיבה
עם הידיים והכל

יום ההולדת הזה גובה ממני מחיר כבד
והרי כולם ניסו לשכנע אותי שאשכח ממנו
אבל מה לעשות
שהילד שחגגו לו פעם אחת בחייו
רוצה את זה שוב, לפחות עוד פעם אחת

ביום ההולדת היחיד שחגגו לי
מלאו לי שש שנים
וזה היה יום ההולדת האחרון שלי
שבו אבא שלי עדיין חי
ואחת התמונות המפורסמות ביותר
באלבום המשפחתי שלי
היא התמונה שלי מיום ההולדת הזה
עם זר גדול ואח מתולתל ובוכה
שכבר אז ידעו שיחיה בצלי

וכל כמה חודשים
שולף אבידניוס את תמונת משפחתו המתה
מעומק סלסלת התמונות בחדר השינה של אמו
ומביט לתוך עיני האב הגדול שלו
ובוכה תוך שהוא ממלמל את
Sabotage לביסטי בויז
או משהו של Rage

האב הגדול
האח הקטן
האם והסבתא
ברחו כבר מכאן

האב השתוי
האח הדחוי
הסבתא והאם
במבטא מרוקאי מתלהם

האב המת
האח העצוב
הסבתא והאם
וזמנן הקצוב

העיר המופגזת
החום הדחוס
וים הולדת אחד
שיצא די הרוס

The phone is ringing
Oh my god!