אורלה ווגלה / כואב אימא |
שוב אותן הצווחות.
לא נותר בי עוד כוח,
מנסה שוב לשכוח.
תניחי לי לנפשי,
תני לי לחיות את עצמי.
זכרונות רעים,
סודות חבואים.
מרגישה את עצמי באפלה,
השמחה מזמן כבר חלפה.
אבן מונחת על ליבי,
אין מה לעשות נולדתי אני.
לברוח איני יכולה,
המצפון אינו מותיר אף ברירה.
מילים קשות נחרטות במוחי,
תודה לך אימי,
תודה שלא היית באמת לצידי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|