אז הנה גם אני רוצה לצאת,
המוח לא נותן למחשבות לא לעוף. בעיקר מול ירח רעב. בואי נשמע
סיפור על כחול אחד. כחול עצוב.

את חושבת עוד? ילדתי, אני עוד זוכר, רוצה לדעת, שגם את מדי פעם
מפנטזת.
על מה יכול היה ומה יהיה.
זה לא פאתטי שאני מנסה, תגידי לי שלא, אחרת לעולם לא יהיה לי
קצה ממנו ליפול לשפיות שלי.
אותו ביט, הוא אפילו לא שלי, למה שום דבר אותי לא מעניין יותר?
רק טעם הרוק'נרול שלך ייתן לי קצב, קצב כחול של עצוב.
לעטוף אותך פרחים אדומים, גינה לבנה, מפל של צליל מושלם, שורות
על מראה ייתנו לנו מטרה. נחייה ככה יום או שנה, אני אתן הכל,
את רק צריכה להיות לי נסיכה.
לא יהיה לנו דבר רע, גם כשניפול אחרי אני אגלגל לנו ישועה,
אפילו בלי, רק נצחק, נרקוד ערומי נפש לשמש רעה. רק תכתבי
לעצמך, את מה שיש לך בחיים.
משרת גבוה, על צלחת של סינתטיים מנסה לשחד אותך, כולם רוצים
לצרוך אותי, אבל כחול יהלום חלמתי רק על אחת, יפתי.
בגלל זה זה לא שווה לך כלום, הכל יהיה לך יותר משמעותי, יותר
מדילר של מתוקים.
כשיהלום כחול קיפץ, את צחקת עלי, לעולם לא תדעי. ניסיתי להביא
לך אותו,
את צחקת, ולא איתי. היהלום הכחול הזה, רציתי שיהיה שלך.
ליד המפל, היה מביא לך משמעות, אולי תבכי כבר פעם, אולי כשתראי
איך הכדור מפלח אותי
העיניים רעדו בשבילך,
היי קטנה יפתי, המפל עוד יחכה, הגן לעולם לא יסגר והפרחים עוד
ינשקו.
יהלום כחול מקפץ לי בעיניים, אמנם את עוד לא אוהבת, אבל אני
עדיין חולם עליו, בשבילך.