"בפעם הבאה אני נותן לך נשיקה על הלחי ואת לי באויר, כי הפעם
לא יצא לי"
חייכתי לעצמי.
אנחנו כל-כך מתאימים שאני פשוט מרגישה שזה בזבוז.
לא שעכשיו המצב רע.
להפך, אני חושבת שאם היינו חברים כבר הייתי מוצאת דרך לחרבן את
זה בלי בעצם להכיר אותו כמו שאני מכירה אותו עכשיו.
יש לי תמונה שלו בראש
וזה מוזר.
בדרך-כלל אני לא זוכרת פרצופים של אנשים ובטח שלא תנועות
בפנים.
אבל יש לי תמונה שלו בראש, אחת שאפשר להסתכל עליה ארבע שעות
רצוף ולא להתעייף.
וטוב לי בנתיים ככה.
אני לא צריכה יותר.
רק לדעת שהוא שם, בתמונה הזאת, בראש שלי, מחייך.


26.10.2000