ברכבת לעמאן, נוסע,
נרגע,
ברכבת לעמאן, מירושלים,
הבירה.
ברכבת לעמאן אני נשאר,
ברכבת לעמאן, רואה מדבר.
בדרך, שדות של אבנים,
בדרך, הרבה הרים יפים.
לידי, איש, מגרד את מצחו,
מאהל בדואי, ליד יריחו.
לא הייתי כאן מזמן,
זה מקום קצת מיושן,
ברכבת לעמאן.

התגעגעתי לנופים
התגעגעתי, לחופים של ים החיים.
התגעגעתי לאנשים המגוונים,
מכל הלאומים.
מיד כשאגיע אחזור,
את עמאן אשאיר מאחור,
לירושלים אסע, ברכבת מעמאן,
ברכבת... כל הזמן.


ברכבת לעמאן, זה לא מאוחר,
מחכה כבר ליום שיהיה אפשר.