- ראה, השמיים מתבהרים.
- אכן, נדמה: הרוח נינוחה.
ומה צמאה כעת נפשי למנוחה!
אך פרט לזוך ידייך, זו שלווה זמנית.
- לו רק כשלה להשיגנו בשנית!
עייפו עיניי מראות סופה גואה.
האדמה שזעקה ונתבקעה
בייסורי ההסדקות אליי קראה.
כך זמן סדק גם את פניך הצעירים -
- ובכל זאת, השמיים מתבהרים.
- רואה אני, אך התמונה כה השתנתה.
למול עיניי כעת - דוהה אתה...
- השתקפותך - גם היא נמחקת לאיטה
ובידיי נשברת ואני איתה,
פניי ועברי מתפוררים...
- ראה, השמיים מתבהרים.
קרני השמש מלטפות פסגות הרים...
ספר נא לי על השמיים הקודמים!
- מה הזדקנתי, לא אזכור אותם ימים
בהם בתום וטוהר נצבעו מרומים.
הן בבשרי אחוש טביעת הסערה,
- בגרת. אחיזתך כבר נשברה.
- גם הצללים האחרונים כאן נשברים.
תווי פנייך שהיו לי לזרים
עודם תוהים, עודים שקופים וטהורים.
- ראה, מנגד, השמיים מתבהרים.
כך נעמוד יחדיו, טובלים באור חיוור.
שמי קדם נסערים
בזמן דוהר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.