שתיקתו של החושך כמו בקעה פתאום
מתוך צליל מוזר של צדף על החוף
כמה שזה אבסורד שאותי זה לא מפחיד
כנראה שלילדות שלי הגיע כבר הסוף
בצילו של החדר באור דמדומים
יש מצב שיימשך כאן לעד
עסוקה בלהתכחש לדברים הרעים
אך יודעת שאף פעם לא אהיה לבד
התמרורים בחיי מסמנים לי
שהפרק הזה כבר נסגר
ושלא משנה אם אחיה באתמול
יום אחד אצטרך להביט למחר
הגיע הזמן שלי להתגבר עכשיו
לא רוצה זכרונות שיספרו לך
משהו מתקרב מכיוון מערב
רוח ים מלטפת גם אותך
לא מורידה את ראשי יותר
תמיד מביטה למעלה לרקיע
כנראה שהיום הזה יום ההתגברות
כנראה שהוא כבר הגיע
השיר עוד לא גמור, אבל חשבתי לשים אותו פה בכל זאת, לראות את
התגובות |
