אם פעם אמרתי על עצמי שאני איש של אנשים,
והיום האנשים היחידים הם הקולות מחוץ לחלון.

פעם היה לי מה לכתוב כי חוויתי דברים שגרמו לי להרגיש,
היום אני כותב על חרקים.

פעם הייתה לי מישהי,
היום כבר לא.

פעם הייתי הולך לקולנוע לפחות פעם בחודשיים,
היום אני לא רואה סרטים אפילו בטלוויזיה.

פעם כמות הבגדים הציקה, אבל לא יותר מדי
והיום זה כל כך חשוב
ופעם היו לי חברים
היום לפעמים הם מטלפנים,
ושלשום נשלחה אליי הודעה בטעות ואפילו לא מהם.

ופעם לא רציתי לבכות בכלל,
והיום רציתי פעמיים.

פעם הייתי מדבר עם אנשים
פעם הייתי יוצא מהבית
פעם היה לי על מה לספר,

והיום אני רק רוצה שהכל ישתנה.

למה זה הופך אותי?
היום הפכתי לאיש של תוצאות, גחמות, סיפוקים
נידיתי את עצמי מהחברה היחידה שהייתה לי
הפכתי למה שפעם הייתי מרחם עליו.
או מצטער בשבילו.

היום אני אחר.