2.
בוקר. אולי זו אהבה אמיתית הפעם, הוא היה עדין כל כך והחזיק לה
חזק את היד... אולי הוא יהיה זה שיתאהב בה, והיא בו. איפה הוא
עכשיו? בטח הלך להכין לה קפה. כמעט כל הלילה היא לא יכלה
להירדם, היא רק הסתכלה על העורף שלו כשהוא ישן והרגישה שהיא
באמת הצליחה הפעם. הוא היה יפה כל כך, מוחשי כל כך.
כשהיא גילתה שהוא הלך, בלי להשאיר פתק או מספר (ואפילו בלי
לבקש את שלה), היא נכנסה למקלחת. לנקות את עצמה מכאב מיותר
ולהתכונן לאובססיה חדשה. רגועה בינתיים.
דקות אחרי זה עובר לה בראש איך עכשיו היא מוצאת את המספר שלו,
אילו דברים שהוא אמר יכולים לרמז על איפה הוא גר. הרי אולי יש
סיכוי שהיא תמצא אותו, אולי הוא יבין שיש בה יותר מסתם זיון
חולף, אולי הוא יבין שהם יכולים להיות באמת ביחד!
אחרי שהמחשבה הזו דהתה, ואחרי הסטירה שהיא החטיפה לעצמה, הדבר
הבא שעלה לה בראש היה:
"איך לעזאזל אני שוכחת מזה עכשיו?"
ימים רבים חלפו, והיא עדיין חיה בפנטזיה שאולי הוא ישיג את
המספר שלה ויתקשר, שאולי הוא מרגיש אותו דבר. עברו שבועות, וזה
לא קרה. במשך הזמן הזה שחלף היא כבר הספיקה להמציא לעצמה סיפור
מדויק על הבנאדם ההוא, סיפור שמתפתח לה מיום ליום, ממחשבה
חטופה אחת לאחרת. על העבר שלו, ההווה שלו, האישיות שלו ואפילו
העתיד שלו... שלהם.
היא מנסה להפסיק לחשוב עליו, להסביר לעצמה שגם הפעם, בפעם
האלף, זו לא אהבה אמיתית. מנסה לגרום לעצמה להאמין שהוא לא
אהבת חייה, האחד והיחיד איתו תתחתן ותלד ילדים.
אבל היא מרגישה את זה באמת! הפעם (שלא כמו באלפי הפעמים
האחרות, כמובן), זה אמיתי! היא יודעת את זה. והיא יודעת שגם
הוא יודע את זה. הוא פשוט עדיין לא יודע שהוא יודע.
כמובן שזה רק חלק ממה שהיא חושבת. החצי ההגיוני שבה מודע לכך
שזו שטות גמורה, שזה היה סתם, שעוד יומיים היא תשכח מזה ותמצא
מישהו חדש להתבאס עליו.
3.
חודשים עברו, היא כבר לא אובססיבית, זה הרי נושא שעבר וחלף,
כראוי (וכמו תמיד). בלילה היא רואה את הסדרה האהובה עליה
בטלוויזיה, קוראת כמה עמודים באיזה ספר על תיאוריות חייזרים,
ממציאה עליו עוד סיפור ונשכבת לישון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.