אני נזכר בימים האחרונים
בהרגלים הקטנים שלך
איך היית קמה מהמיטה שלנו
ומדשדשת יחפה לארמון הספרים שלי
ולוקחת משם משהו
ומתוך שינה
קוראת לי בקול כשאני ישן

סיפרת לי
שהיית מתיישבת בישיבה מזרחית מולי,
מאזינה לי נושם ומדבר לדמויות חלומיות
וקוראת לי מהספרים שלי
ושלך

הכי אהבת לקרוא לי
מהספר הגדול של בולגאקוב
ואת זה אני אזכור ממך
גם באישה הבאה

-הום סוויט הום?
-הום.לא כל כך סוויט אבל הום.

בואי אליי
אבשל לנו ארוחה
נרחץ בים וניגע
נאזין למוסיקה
נקליט אותך שרה
נטייל בשכונה
אראה לך את ההר

חשבי על זה שוב
חשבתי על זה שוב

אני והגנן המתולתל תכול העיניים
יושבים במכונית הישנה שלו
ומשלימים פערים בסיפורים השכונתיים

הוא מספר לי
על בת הזוג שלו
שישבה למטה, בכיכר עם המזרקה של המזריקים
ונעלה נעלי ספורט
ועל השיכור המזרחי האחרון
(רובם כבר רוסים)
שישב לידה  
שצעק ברגע של שיכרות:
"החברה שלי, היא ספורטאית"

סיפרת לי שהוא התאהב בך ושכבר זמן מה
הוא משחרר לכיוונך אמירות אוהבות בסגנון:
"שאלוהים ישמור עליך, אח שלי!"

אני מצדי מספר לך
על להקה של עשרים נרקוג'אנקיז
שראיתי לפני כמה שניות
יורדים באיטיות מאוטובוס
בתחנה ליד השוק

שלושה מהם שכחו משהו באוטובוס והם
שטים בו עכשיו,
כמו שלושה עמודי טורנדו איטיים
וכשהקהל העצבני כבר מעיר להם משהו
על הזמן והעיכוב ועל הסימנים בזרועות
הם פשוט מרחפים ומשיבים:
"מה יש?לאן אתם ממהרים?מישהו רודף אחריכם?"

ואני מבין
שיש משהו נכון מאוד בפילוסופיה הלא רצונית
שכל נרקומן מפתח לעצמו
ושיש משהו בריא בקצב האיטי של ההתנהלות שלהם

קול בשפופרת
אומר:
"אני מבין,טוב,אני מבין"

האיש מאחורי הקול
לא מבין כלום

אני רחוק
ממך עכשיו
וכבר התחלתי להתרגל לזה

אתה יכול להישען לאחור
בכורסא הגדולה
שקיבלת כשהגעת לשם
ולהביט בי
או להעביר לערוץ
אחר

אני עוצם עיניים
ורואה שיניים
לבנות ומלאות
מעליהן עיניים מתפלאות
וראש מקריח
וחיוך מבטיח

אבא שלי

כל החיים שלי
אני ארדוף אחריך, אבא
אם ארצה ואם לא
ארדוף

אם היית כאן לא היינו מדברים כלל
היית אילם כמו שאמא עבורי
אבל אתה לא כאן כלל

אינני יודע היכן אתה, אם להיות כנה
אבל במשמעות האחרת של היכן
(כשאני מתרגש, העברית משתלטת עליי)

ובמשיכת מכחול ישירה מהקטע הקודם:

כשאני מתרגש, העברית משתלטת עליי
זו לא השתלטות עוינת ואין בה
פסיק אחד, חולם מלא אחד של כוחנות

זו השתלטות
מלאת הבנה והכלה
וכש אני נרגש
העברית לוקחת אותי
ומערסלת אותי
ושרה לי וממני שירים
(לא רק בעברית)

אף פעם לא משכתי כסא
תחת ילדה שאהבתי
אבל עשיתי מספיק דברים אחרים
מהז'אנר

"ואני יצירתי
ועדין וסמכותי
הו
הו"

-תני לי סיבה לכתוב עלייך
-הנה תביט.אני מתפשטת בשבילך
-נהדר.עכשיו תתלבשי
-למה?למה להתלבש?בוא אליי (יד נהדרת נשלחת אליי)
-אני רוצה שתתפשטי שוב ושוב
-(מגרגרת)

אני עושה סיפור די רציני מההתפשטות שלך
אבל זה לא מפריע לך
כמו שאת אומרת:
"נהפוך הוא"
ואת מתפשטת ונותנת לי
לכתוב עלייך
כשאת עירומה ומדברת על ספרים
(הפעם אנחנו אצל אלי עמיר)

אחר כך
את מתלבשת ואני מסרב לגעת
בך כל עוד את לא עטויה ועטופה
וזה נהדר ושומר אותי אוהב כל כך

כבר שנה לא נגענו
רק דיברנו על ספרים
פעם את עירומה
ופעם אני
אף פעם לא שנינו

אין לי ברירה

היום גיליתי
שגרנו באותו הרחוב
אתה בתל אביב ואני בחיפה
הוצאת אז את הראשון שלך
עם הפסנתר והעראק
אני עדיין תקוע עם העראק
אבל בלי להוציא את הראשון

אני קורא האיקו
מספר של קובאיאשי שקניתי בחמישה שקלים
בתחילת הספר, בביוגרפיה המוצעת לקורא
מסופרים פרטים ענוגים על ילדותו
של קובאיאשי-יאטארו-אי סא זה
כמו למשל זה שלכל ילד יפני נהוג היה
להעניק שם ילדות ולהחליפו עם הזמן
לשם בוגר

ואני מוצא את המנהג הזה נהדר
היות וגם לי יש אמונה ששמך,
הכינוי בו קוראים לך הבריות
עובר מטמורפוזות עם הזמן

וכך אני, שנולדתי רועי,
עברתי דרך שמות משונים
משמו של מלך היער הדובי
דרך כינוי החיבה המרוקאי שלי
בפי סבתי
עד שמי המוקטן שאהובתי הראשונה
מצאה לי

ולגבי ההאיקו
הוא מרתק ושונה
ממני ומהכול