הסלון בבית הוריי היה ספרותי.
ערבוביה מונחת, אי של נחת,
ספרותי.
כרכים שמוטי עפעף ומאירי עיניים,
מסך לנפש חפצה ותאבת איי-ביניים.
ספרותי הייתה הסלון בבית הוריי
המטבח, המבואה, החריקות
השירה
הבלי הכעס ואדי ההסתרה,
אנחות הכיסופים
הצקצוקים והערגה.
סלון ספרותי היה האהבה -
כרוכה ומחספסת
מפייסת,
מלהיטה
מושגת ומוחשת
מתדפדפת מעצמה.
ועת עוד ילטפני ניחוח ספרותי-
ארומה נושנה, סמיכה כנשימתי,
יחוש הלב, יעור מקץ להתחלה
נאמן תמיד ומחזר אל השורה
כדבק,
כאבק המתעלס עם הדפים
לקצב החרוז, לכשף המילים
לבוא בשעריה,
בתלמיה השחורים
בנשף צעיפיה של ממלכת הספרים.
למירה ודני. |
