אני עדיין לא מאמין שהם הוציאו את דבק המגע אל מחוץ לחוק, אני
אומר לכם, מאז שהירושלמי הזה עלה לשלטון דברים הפכו מטורפים
פה, כל יום כמעט יוצאת איזה תקנה חדשה שאוסרת על משהו אחר,
בסוף לא ישאר דבר חוקי.
זה התחיל בערך שבועיים אחרי שהוא עלה לשלטון, יצאה תקנה מספר
776 שאוסרת על אכילה, מכירה או קנייה של שוקולד, הייתה לו
דווקא סיבה טובה, הרי שוקולד גורם להשמנה ושמנים לא יכולים
להיות חיילים טובים ואחרי הכל אנחנו המלחמה. השלב הבא היה תקנה
783 שלפיה אסור לאף אדם להחזיק אלכוהול, אפילו לא לצרכים
רפואיים, הסיבה לזה הייתה שאלכוהול גורם לאנשים להיות קצת
שמחים ובמדינה כמו שלנו אסור שבזמן שאנשים נהרגים מישהו יהיה
שמח. וככה זה המשיך אחר כך הוציאו אל מחוץ לחוק את הטיפקס, את
חברות נייקי, מקדונלדס וכל שאר החברות האמריקאיות, את שמן
הבישול, את הזיתים ואת הגבינה הצהובה. הגענו למצב שכל מה שהיה
חוקי לאכול זה קוטג', אני לא יודע למה אבל לשליט יש חיבה מוזרה
לקוטג', אבל זה לא משנה.
הכל כאן מאוד מוזר, אפילו השליט עצמו, אף אחד לא הכיר אותו
קודם ואיש אפילו לא שמע עליו. אחרי המלחמה של 2007 הוא עלה
לשלטון בתמיכתם של כמה אנשי צבא קבע, תוך שבוע הוא התחיל עם
מעצרים המוניים, הוא עצר את כל חברי מפלגות הימין והשמאל, את
חברי המפלגות הדתיות והאנטי - דתיות, הם כולם נאסרו ונשלחו
לחינוך מחדש. נוצר מצב שנשארו שתי מפלגות: "מפלגת המרכז"
ו"הירוקים" (אממ... מדי פעם "עלה ירוק" זוכה למנדטים בודדים
אבל היא די חסרת השפעה...)
השלב השני, כמו שכבר הזכרתי, היה התקנות האלה. באמת שלא הפריע
לי עד כדי כך כל הדברים שהוציאו אל מחוץ לחוק, אין ברירה
מסתגלים לזה, באמת שלא הפריע לי, אבל כשהוא הוציא את דבק המגע
אל מחוץ לחוק זה היה הקש ששבר את גב הגמל, הרגשתי כאילו משהו
בתוכי נשבר. מיד עשיתי כמה טלפונים לחברים הקרובים שלי, הם
הרגישו בדיוק כמוני, החלטנו שאנחנו הולכים להסניף דבר מגע מול
הכנסת, בעצם יותר נכון לומר שרידי הכנסת (הכנסת די נהרסה
בהפגזה האמריקאית בזמן המלחמה של 2007 ).
בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר הגענו את מקום והסנפנו לנו דבק מגע
להנאתנו, הבעיה הגיעה עשר דקות מאוחר יותר כשהמקום כבר היה
מוקף שוטרים ונלקחנו לכלא. אני עדיין לא מאמין שהצלחתי שלא
נשלחתי לחינוך מחדש.
- "תגיד יוסי, מה אתה עושה פה? מי גילה לך על המקום הזה?"
- "בכלא, אתה יודע איך זה, אנשים מדברים, עכשיו שהשתחררתי
החלטתי לבוא לבדוק עם יש אמת מאחורי השמועות האלה"
- "אוקיי אין בעיה, אני רק מקווה שאתה יודע שאתה תאלץ לעבור
מספר בדיקות, חלקן לא כל כך נעימות אוקיי?"
- "אוקיי אין בעיה, אני מוכן להכל".
קודם כל עשו לי בדיקת רנטגן מקיפה, לוודא שאין עליי מכשירי
ציטוט או מצלמות זעירות מוסתרות במקומות מוצנעים בגוף, או מתחת
לעור, אחרי זה עשו לי בדיקת ראייה ובדיקת שמיעה שאת שתיהן
עברתי בהצלחה.
השלב האחרון של שלב הבדיקה הרפואית היה בדיקת זרע, הם רצו
לוודא שאין לי מחלות מין וכאלה דברים, הכניסו אותי לאיזה חדר
עם כמות עצומה של פורנו מהמאה העשרים ( שהוצא אל מחוץ לחוק
בתקנה 794), אני אומר לכם פורנו של המאה העשרים הוא הכי טוב,
הפורנו של היום הוא זבל, פשוט זבל, הדבר הכי נועז שמראים בו
הוא פטמות של גבר, זה פשוט אסון. זה לא ממש קשור... אחרי
שסיימתי את ענייני, עברתי לשלב הפיזי של הבדיקות, נתנו לי לרוץ
איזה חצי שעה על מסלול ריצה, כדי לבדוק את הסיבולת שלי ואחר כך
הזריקו לי כל מיני חומרים שמנפחים את השרירים וכל זה, כדי
לבדוק אם יש לי איזה אלרגיה אליהם או משהו כזה.
עברתי את כל השלבים והגעתי אל השלב האחרון, הראיון האישי.
בהתחלה הכניסו אותי לחדר קטן ואמרו לי להתפשט ולהניח את כל
הבגדים שלי בפינת החדר, לאחר מכן נכנסתי לחדר אחר, חדר חשוך
לגמרי. אחרי כמה שניות של התעשתות, וכמה שניות של גישושים,
הבנתי שהחדר הוא עגול ויש בו שתי דלתות. לא ידעתי מה תפקידה של
כל דלת שתיהן היו נעולות. אחרי רבע שעה שם התחילו להכנס מים
לתוך התא, מים אמיתיים, המים היו קפואים ורעדתי כמו משוגע.
לתא נכנס בחור עם חליפת צלילה והסביר לי שישנן שתי אופציות, או
שנסיים את הראיות תוך חצי שעה וזה אומר שהתקבלתי, או שהמים
ימלאו את התא ואני אפלט אל מחוץ לתא. אמרתי לו שאין לי בעיה עם
זה ושהוא יכול להתחיל, אחרי כמה שאלות כלליות הוא ניגש ישר
לעניין:
- "אתה בטוח שאתה יודע למה אתה נכנס?"
- "תראה, האמת היא שלא בדיוק, כל מה שאני יודע הוא שהתוצאה
הסופית, כלומר אם אני עובר את המבחנים, היא שאני אגיע למקום
אחר, מקום טוב יותר, מקום שיש בו חופש וכל זה, כמו שהיה לפני
שהוא עלה לשלטון, מקום שאני אוכל להסניף בו דבק מגע ואיש לא
ירצה לשלוח אותי לחינוך מחדש בגלל זה"
הוא אמר לי שזה בערך מה שקורה. הוא שאל אותי עוד כמה שאלות
וסיימנו את הראיון תוך עשרים ושלוש דקות בדיוק ויצאנו מהחדר
מהדלת השמאלית יותר.
הגענו לחדר אחר, חדר ענק, היו בו המון ארונות כולם מלאים בבגדי
מעצבים, הוא שאל אותי איך אני מגדיר את סגנון הלבוש שלי
גימגמתי קצת ולבסוך הוצאתי מהפה את המילים "ספורט אלגנט", אז
הוא לקח אותי לארון מספר שבע וממנו בחרתי לי בגדים.
הלכנו לשולחן בקצה החדר והייתי צריך לחתום שם על כתבי ויתור
למיניהם, רק למקרה שאני ארצה לתבוע אותם בעתיד או משהו כזה.
אחרי שסיימתי לחתום על הטפסים הוא איחל לי בהצלחה ואמר לי
להכנס לחדר שהיה מולי. נכנסתי לחדר, עמד שם בחור תימני קטן
שעישן סיגר קובני ולבש משקפי ג'ימס בונד, הוא שאל אותי אם אני
מוכן, ואמרתי לו שאני נולדתי מוכן. הוא כיוון היטב וירה לי
כדור אחד בדיוק בין העיניים. הדבר הבא שאני זוכר, זה את
הקנגורו מקפץ סביבי.
אכן כן, הגעתי לאוסטרליה.
The end.
