אריה רובינוביץ / בשם המוזות |
של המוזות החוזרות,
ארגיש בקרבי
בזיק היצירה.
אזי יעוטו עלי
הבזקי רעיונות,
מחשבות, דימויים,
קטעי זיכרונות.
כל כולי אתמסר,
שבוי בידן.
המילים יצוצו
כאילו מעצמן.
כאחוזות תזזית יעטפוני,
האחת בעקבות השנייה.
משפטים יחלו להסתלסל
לשירה ערבה.
נובמבר 2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|