כל התלמידים שנכשלו במבחן בכימיה מתבקשים לעלות על המטוס
לציריך. אתם בטח מתים לדעת מה הקשר בין טיסה לציריך ובין מבחן
בכימיה. אז זה מתחיל ככה:
יום שני בערב. אני ואחי מול הטלוויזיה צופים בסיינפלד.
אחותי הגדולה לומדת למבחן המסכם בכימיה ומבקשת ממני עזרה.
"לא עכשיו", אני צועק לה וממשיך להסתכל בפרק האהוב עלי ביותר,
"ההתערבות".
אחותי הגדולה כבר בכיתה י"ב. היא עושה בגרות בכימיה. המצחיק
הוא שאני מבין יותר ממנה. היא ממש, אבל ממש, בלחץ. היא צריכה
לטוס מיד אחרי המבחן לדודה שלי בציריך, כדי לחתום על המסמכים
של הירושה.
אנחנו גרים לבד, שלושתינו. אני, אחי ואחותי הגדולה. אחרי
שההורים שלנו נספו בתאונה לפני 4 שנים, אחותי לקחה אחריות
עלינו ועל הבית. כמו שבטח הבנתם, מגיעה לנו ירושה די גדולה
מהסבתא שלנו שגרה בחו"ל עם הדודה. היא כבר זקנה והולכת למות.
אני מחכה כבר לכסף כדי שאוכל לקנות את ה"סוני פלייסטיישן 2".
שני משחקים כבר יש לי. השגתי בהתערבות עם חבר מהכיתה.
זה הדבר האחרון שרציתי לספר לכם עליו. אני אוהב להתערב. אני
תמיד מנצח. אני לא אתערב עם מישהו על משהו שאני לא בטוח בו ב-
100%. לכן אחותי ואחי לא מעזים להתווכח אתי. הם יודעים שאני
תמיד צודק.
בקיצור, אחותי מנדנדת לי שאני אבוא לעזור לה ללמוד למבחן,
ואני, שממש לא מתחשק לי לעזור לה (למרות שכבר נגמר סיינפלד)
מתחמק. בסופו של דבר הציעה אחותי מן פשרה: התערבות.
העיניים שלי נדלקו בבת-אחת. אחותי מציעה לי התערבות ? לא קרה
כזה דבר כבר שנים. כנראה שהיא באמת נואשת...
"על מה מתערבים" ?, שאלתי.
"ההתערבות היא כזו: אם אתה מנצח אותי בשש-בש, אתה מקבל משחק
נוסף לסוני פלייסטיישן שעוד אין לך, ואם אני מנצחת - אתה עוזר
לי ללמוד",  השיבה אחותי.
המממ ...  זה מעניין. מצד אחד אני לא הכי טוב בשש-בש, ואחותי
היא אלופת העולם, אבל אני לא יכול להפסיד כאן כלום. מקסימום,
אני מלמד אותה קצת כימיה, זה הכל. ולעומת זאת, יש לי כאן מה
להרוויח - משחק נוסף לפלייסטיישן !
"אוקיי !", אמרתי בבטחון, והתחלנו לשחק.
הבת זונה ישר התחילה עם דאבל  4:4.  אני התחלתי עם  6:2  וכבר
ראיתי את ההפסד בעיניים...
ספרי כימיה נפתחו לי מול הפנים (בדמיון) וזיעה קרה כסתה את
ידיי שבקשו לאחוז רק בדבר אחד: בידית של הסוני פלייסטיישן.
המשחק המשיך ונטה בבירור לטובת אלופת העולם.
התפללתי לאלוהים. לאותו אלוהים שלקח את ההורים שלי ועתיד לקחת
את הסבתא הזקנה. והגלגל התהפך. בן רגע הובלתי עליה. אחותי לא
ידעה מאיפה זה בא לה.
התחלנו להוציא כבר את האבנים מהלוח, והגעתי למצב כזה: לי יש
עוד  5 אבנים להוציא, לה יש עוד  12 !!!. הנצחון מונח לי בכיס,
אבל יש לה עדיין סיכוי קלוש. ואז, כאילו מישהו החליט לצחוק עלי
שם למעלה, היא הביאה דאבל. לא נורא, יש לה עוד  8 אבנים להוציא
ולי עוד 3. אבל הבת-זונה המשיכה עם הדאבלים. זה אפשרי ! תהיה
חזק, אתה עדיין ביתרון. נשאר לה להוציא  4 ולי 1. אם היא לא
מביאה עכשיו דאבל שלישי ברציפות, יש לך משחק חדש לסוני. ומה
אתם חושבים קרה ?
הדאבל לא אחר להגיע.
לאחר שניקיתי את כל הזכוכיות מהרצפה (שברתי שם כוסות וצלחות
כמו מטורף), התפניתי ללמד אותה כימיה. רק הכנסתי שינויים קטנים
בכל תוצאה של תרגיל. זה עבד.
למחרת נסענו אתה אני ואחי לשדה התעופה ללוות אותה. היא כל הזמן
התלוננה שהתשובות של כל החברים שלה לכתה היו שונות משלה וזה
עשה אותה קצת לחוצה.
"אין לך מה לדאוג", אמרתי לה, "את יודעת שאני מאסטר בכימיה".
היא עדיין דאגה קצת, אבל חייכה. היא המשיכה לחייך ולנופף אלינו
כשקראו לה לעלות למטוס. ואז צעקתי לה: "  כל התלמידים שנכשלו
במבחן בכימיה מתבקשים לעלות על המטוס לציריך."
ואז היא כבר לא כל כך חייכה ...
נשארתי עם שני משחקים בלבד ...