|
נתקפתי גל קור
רצון לראותך
נכבה בי האור
ונשאר רק קולך
פתאום הכל ברור
כהיה כך תמיד
כבר כלום לא אסור
כבר שכחתי עתיד
והקור הרודף
בגופי הוא הודף
צובע שחור
גונב כל מאור
ודמותך בדמיון
אך כל-כך רחוקה
מטילה בי אביון
אך אותה רק רוצה
ואולי זה חלום
ואולי זו אמת
אולי לא היום
ולבי מתמוטט |
|
|
פה!
רנו!?
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, מופתע
מהיוצרים, מעצמו
ומזיקפתו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.