שלווה פתאומית נחתה עליי
בהביטי במראה מברישה את שיערי
חושבת על מחצית מחיי שעברה כבר
ובדברים שיכולה אני לשמוח בהם מבלי לחשוב פעמיים.
רציתי להציע לאימי שינה אחרונה- בתור אם ובתה, להרגיש את המגע
הקרוב בפעם האחרונה.
יום חזרה לילדות שכזה, נזכרת בלילות שאותי הייתה מנשקת עד
ערות, ובימים כשהייתה מגוננת ומודעת לכל מעשיי.
לא עוד, מעטה הבגרות כבר שוכן בקרבנו וכעת מילים בודדות
ונשיקות רפות מחזיקות אותנו עדיין שלובות.
אמי שהייתה לי למופת, ובאותו זמן כל מה שלא רציתי לקחת כדוגמא
לחיי שלי, תחושת ההקרבה למעני, הצורך להיאחז באנשים אחרים
וחוסר הבטחון להיות לבדה.
שגרת החיים הכל כך צפוייה- כל אלה זרים לי אך כל כך קרובים..
קשר דם של ממש. |
