ציירתי לך שמש זורחת
ומלוא השמיים הצלולים
מאופק עד אופק
וסוכריה גדולה על מקל.

ציירתי לך בית עם מנורה
ודלת ועציץ עם פרחים
וחדר מלא צעצועים
ועולם מואר.

ציירתי לך אמא ואבא
וילדה עם קוקיות על נדנדה
בשמלה ורודה ועליזה
מוקפת חברות בגן המשחקים.

עכשיו את מציירת לי
ילדה בפנים שחורות
עם דמעות שחורות
בשמלה שחורה
בלי אמא ואבא
ורק האיש בלי הפנים
נוגע ונוגע
ודמעות שחורות זולגות
על פרח נבול.

את זוכרת שהבטחתי
שאת האיש בלי הפנים
יתפסו וישימו בפנים
לכל החיים?

סליחה ילדתי, סליחה
הוא קיבל רק שלוש שנים
כי יש איש שקוראים לו שופט
שחושב שזה מספיק לאיש בלי הפנים
על כל, כל המעשים.

סליחה ילדה מתוקה שלי, סליחה
יחד נלמד מהם חיים בצל
אולי נצא פעם לשמש
ונוכל לחייך.

הנה גדלת ילדתי את בת שבע
מה תבקשי בתי אהובתי
ליום ההולדת?
אמא...
בבקשה תקני לי מסיכה.