על הדרך עולה,
המתפתלת אליך
פיתולי נפשי
מפשירים לאיטם.
נפתחים שעריו
של הלב ההומה
וזכרונות עמומים
נקראים לפניו.

לו יכולתי -
צמיד של זהב
ושל קודש
לעלות לזכרון לפניך,
לענוד על ידי
למזכרת עולם -
אורות שזרחו
בי, ואבדו בדרכם.

כאיל עלי מים
מתרפקת כעת,
על הדרך הזו
שעברה בתוכי
ולעת ערב רואה
את ליבי מתעורר
לקול דודי שסוף סוף
על דלתי מתדפק.