את חולמת בהקיץ על עתיד - לא שלך
שחלף
ועבורך, לא ישוב לעולם.
את יודעת שזהו העתיד שרצית, שחלמת
ולא העתיד שקיים.
ואת בוכה, מתייפחת. צועקת, נאנחת.
(בסוף זה יסתדר - עוד תראי)
ולא עבורך את כואבת כאב,
על פצע שהוא כלל לא שלך.
על פצע שכלל לא קיים.
ומי מכולנו מבין את ההבדל
שבין היבשה לבין הים?
סגרי את ספר ההיסטוריה יקירה,
העתיד לא נמצא שם.
הביני יקירה
את חיה ביבשה והוא חי בים.
אמרי לו, אמרי לו! יקירה,
שתהי מוכנה להרטב עבורו,
תהי מוכנה
להטביע את כולם.

3 בדצמבר 2005, 18:40