את לא יוצאת מראשי,
לא לוקחת רגע חופשי,
את נשארת ולעולם לא עוזבת,
למרות שאותי את לא מחבבת.

איך הבכתי את עצמי מול כולם,
כי חשבתי שאת אדם מושלם,
כל מבט ממך היה יהלום,
אך כל זה היה רק חלום.
איך לא נרדמתי בלילות,
ואיך גרמת לי לחלות.

את לא יוצאת מראשי,
לא לוקחת רגע חופשי,
את נשארת ולעולם לא עוזבת,
על אף שאין את אותי אוהבת.

איך גרמתי לעצמי מבוכה,
איך הפכתי עצמי לבדיחה,
כשניסיתי אלייך לדבר,
יצא רק "שלום" ולא יותר,
אני יודע שלא הייתי צריך להתבייש,
כי אין בך שום דבר מרגש,
איך עזבתי את כל תחביביי,
הכל כדי לבנות סביבך את חיי.

את לא יוצאת מראשי,
לא לוקחת רגע חופשי,
כבר אין לי חשק בך כלל וכלל,
הלב רוצה אלייך, אך המוח נגעל.

מה שווה הייתה כל ההקדשה,
רק בשביל תשומת לב של אישה,
מה גדולה הייתה האכזבה,
עד שהבנתי לא נותרה בי תקווה,
נשארתי מובטל, בודד ועלוב,
מה אכזר הגורל ומה הוא עצוב.

את לא יוצאת מראשי,
לא לוקחת רגע חופשי,
אך עד שסוף סוף הבנתי את זה,
שילחתי בעצמי כדור אל בית החזה.